ע"פ 2971/10 שאדי עזאם אחמד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי עובר לחודש יולי 2008 קשרו יצחק בר-מוחא, שם טוב דרי וקובי לוי, להשיג מטען חבלה. בעקבות כך הם פנו לעודא קוטייר (להלן: קוטייר), וזה פנה למערער תוך שהוא מבטיח לו בתמורה סכום של 4000 ש"ח. בתאריך 18.7.09, בג'לג'וליה, מסר המערער את המטען לקובי לוי לאחר שבדק את תקינותו, ובהמשך קיבל המערער מקוטייר את התמורה שהובטחה לו. בכניסה לירושלים נעצר לוי ובידיו המטען.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירה של סחר בנשק. על כך דן אותו בית המשפט המחוזי לחמש וחצי שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 1500 ש"ח. הערעור שבפנינו מופנה נגד העונש, ולהלן תמציתם של נימוקי הערעור: המערער הודה כבר בחקירתו בחלקו בפרשה, והודאתו סייעה לגבש כתבי אישום נגד נאשמים אחרים; העונש חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת ובהשוואה לעונשים שהושתו על מעורבים אחרים בפרשה; לא ניתן משקל הולם להודאת המערער במשפטו, לחרטה שהביע ולנסיבותיו האישיות.

המערער חטא בעבירה מופלגת בחומרתה, כאשר סיפק מטען חבלה לאחר בידיעה שמטען זה עלול לגרום פגיעה קשה בבני אדם, ואפשר אף שיגרום לתוצאה קטלנית. זו התנהגות עליה היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, הן כדי לגמול למערער על רוע מעלליו והן כדי להרתיע את הרבים. כך נהגה הערכאה הדיונית, ובנסיבות רגילות לא היינו משנים מגזר דינה, בייחוד נוכח העובדה כי העונש לא חרג מהסכם הטיעון אותו גיבשו הצדדים. אולם, לאחר שנגזר עונשו של המערער נגזרו גם עונשיהם של שותפיו, ואלה היו קלים במידה ניכרת. נוכח נתון זה הביעה המשיבה את הסכמתה כי ערעורו של המערער יתקבל בחלקו, ואנו סבורים כי בכך היא נקטה עמדה הוגנת.

אנו מקבלים אפוא את הערעור ומעמידים את מאסרו של המערער על 42 חודשים. יתר חלקיו של גזר-הדין, יעמדו בעינם.