ע"פ 2984/06 מרדכי אילוז נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בגדרו של הסכם טיעון, הודה המערער כי החזיק עם שניים אחרים – מרדכי סייג וירון אלימלך - 15000 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA , שלא לצריכה עצמית. בעקבות כך הורשע המערער בעבירה לפי סעיף 7(א) ו(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1977, ונדון ל-36 חודשי מאסר ושנה מאסר על-תנאי. להשלמת התמונה נוסיף, כי ירון אלימלך, שהורשע בעבירה דומה, נדון לשלוש שנות מאסר, ולעונש דומה נדונו מרדכי סייג ומשה דוידוב שהורשעו בקשר עם פרשה זו בעבירה של סחר בסמים מסוכנים.

המערער משיג בפנינו כנגד גזר-הדין. נטען, כי בית המשפט המחוזי גזר עונש זהה לכל ארבעת הנאשמים, חרף ההבדל בעבירות בהן הורשעו – סחר בסמים מול החזקה בסם שלא לצריכה עצמית. כמו כן, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, ולדבריהם של עדי האופי מטעמו.

בכל אלה לא מצאנו עילה להתערב בעונש. המערער שלח את ידו בעיסוק בזוי ופסול, נגדו קידשה החברה בישראל מלחמה. נדמה כי אין צורך לחזור ולתאר את נזקיו ההרסניים של השימוש בסמים מסוכנים, וחרף זאת מתהלכים בתוכנו רבים התורמים כמעשה של יום יום להרחבת ממדיו של הנגע, מן הטעם הפשוט שהם מפיקים ממנו רווחים ניכרים וקלים. מי שנוהג כך מעיד על עצמו כי סכנתו לציבור שוב אינה טעונה הוכחה, ומנקודת השקפה זו נראה בעינינו העונש שהושת על המערער מתון ביותר, ואנו אף תוהים אם יש בו כדי לשרת את המטרה של הרתעת הרבים. מדעתנו זו לא שינינו גם נוכח העונשים שהושתו על שותפיו של המערער.

אשר על כן, הערעור נדחה.