ע"פ 2993/02 מדינת ישראל נ. סאבר (בן חסן) אבועליון

1.המשיב, יליד 1982, הורשע במעשי עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד מזויין בחבורה ונדון למאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים וכן למאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים. המדינה משיגה לפנינו על קולת העונש. ביני לביני הורשע המשיב עוד במעשי עבירה נוספים של גניבת רכב, השלכת בקבוקי תבערה, החזקת סם, פריצה לרכב ונטילת רכב לתקיפה הגורמת חבלה ונדון ל36- חדשי מאסר, מהם 26 חדשי מאסר במצטבר לעונש הנ"ל. בסך הכל על המשיב לרצות בגדר שני גזרי הדין 44 חדשי מאסר.

2.העבירות בהן הורשע המערער בכתב האישום המקורי חמורות ובטיבן ובנסיבויהן. בגדר קשר שנכרת בין המשיב לבן דודתו ניגשו השנים למכונית ובה נהגת, הורו לנהגת לצאת מהמכונית בטענה בחזקתם סכינים והמשיב הצמיד מכשיר חד לגבה של הנהגת. המשיב דחף את הנהגת אל מחוץ לרכב והשנים נטלו את הרכב ונסעו עמו כשבן הדודה נוהג ברכב בצורה מסוכנת בניגוד לאור אדום עד שהרכב התהפך.

אנו סבורים שהדין עם המדינה בטענתה שהעונש הוא קל עד כדי הצדקת התערבותנו; הדברים הם כך ביתר שאת כאשר נאמר לנו שמעשי שוד מהסוג האמור הפכו לתופעה שכיחה באיזור הדרום; רק משום שאיננו מחמירים בעונש בדרגת הערעור, כפי שהיה ראוי לערכאה הראשונה לעשות, ולאור תקופת המאסר המצטברת שעל המשיב לרצות, לא נחמיר בעונשו של המשיב יותר מכפי שאנו אמורים לעשות בפסק דיננו.

אנו מקבלים את ערעורה של המדינה ומעמידים את עונשו של המשיב על 36 חדשים לריצוי בפועל תחת 18 חדשים, הכל מיום מעצרו. המאסר על תנאי יעמוד בעינו. רשמנו לפנינו את הצהרת המדינה שאין בדעתה לערער על העונש שנגזר על המשיב בתיק האחר.