ע"פ 2995/98 אלכסנדר פיסקונוב נ. מדינת ישראל

1.על המערער הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום שבו יוחסו לו שתי עבירות של אינוס ומעשה סדום, וכן עבירה של התפרצות לדירה, כלפי שתי מתלוננות שונות בשתי הזדמנויות שונות. כמו כן יוחסו לו בכתב האישום חמש עבירות של נסיון לבצע מעשה מגונה, כלפי חמש מתלוננות אחרות בחמש הזדמנויות שונות. בשל אחת מן הפרשיות יוחסו לו גם עבירות של התפרצות בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על פי הודייתו וגזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 22 שנים.

בערעורו שלפנינו מערער המערער על הרשעתו בגין חמשת האישומים האחרונים וכן מערער הוא על חומרת העונש שהושת עליו, כלשונו, "בגין שני האישומים הראשונים".

2.טענותיו העיקריות של המערער נגד הרשעתו בחמש העבירות האחרונות הן, בתמצית, כי עורכת הדין שייצגה אותו בבית המשפט המחוזי לא תרגמה לו לשפה הרוסית את כתב האישום במלואו וכי הבין שמיוחסות לו רק העבירות בקשר לשתי הפרשיות הראשונות שבהן הודה. עוד טען כי עורכת הדין השפיעה עליו לקבל על עצמו את כל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בטענה שיש בידי התביעה ראיות מספיקות כדי להרשיעו וכי לדעתה יוטל עליו עונש מאסר של "בין 12 עד 15 שנה באם יודה בביצוע כל העבירות". יצוין כי להודעת הערעור צורף תצהיר של המערער שבו הודה בשני מעשי האינוס וכפר ביתר העבירות.

3.לא מצאנו ממש בטענותיו של המערער. מן העיון בפרוטוקול בית המשפט עולה כי המערער הודה בכל עובדות כתב האישום, במעמד עורכת הדין שייצגה אותו - שאין מחלוקת שהיא עורכת דין דוברת רוסית - וכי בשתי ישיבות נוספות של בית המשפט שנקבעו לטיעונים לעונש, היתה נוכחת גם מתורגמנית לרוסית שתרגמה לו את הדברים שנאמרו. בטיעוניה לעונש פירטה התובעת לא רק את פרטי שני מעשי האינוס אלא עמדה גם על חמשת הפרשיות הנוספות ואף הגישה צילומים של המתלוננות. יתר על כן, לפני גזירת העונש ואחרי ששמע את דברי באי כוח בעלי הדין ביקש המערער לשאת את דברו. כפי שאמר באמצעות המתורגמנית, וללא הסתייגויות, הוא מצטער על מה שעשה, וחזר וביקש לסלוח לו על מעשיו.

אין, אפוא, יסוד לטענתו של המערער כי הבין שמיוחסים לו "רק" שני מעשי אינוס וכי לא ידע שמיוחסות לו גם עבירות נוספות. כך אין גם אחיזה כלשהי - בפרוטוקול או במסמך אחר - לטענתו כי עורכת הדין שייצגה אותו הטעתה אותו לחשוב שהוא צפוי לעונש של 12 עד 15 שנות מאסר בלבד וכי מטעם זה הודה בכל האישומים.

4.כמו כן לא מצאנו מקום להקל בעונש שהושת על המערער. אכן, המערער הוא צעיר לימים, כבן שלושים, אולם מדובר בשבע פרשיות שונות שבהן - כפי שהדגיש בית המשפט המחוזי - "נהג באכזריות חסרת רסן ובשפלות כלפי קורבנותיו". הגיל הצעיר, או נסיבות אישיות מקילות, אין בהם כדי לעמוד למי שעשה מעשים שכאלה ויש להגן על הציבור מפניו על ידי כליאתו לתקופה ממושכת.

5.לפיכך אנו דוחים את הערעור על ההרשעה בחמשת האישומים האחרונים וכן על חומרת העונש.