ע"פ 3002/96 מדינת ישראל נ. יעקב לוי

הנשיא א' ברק:

המשיבים הורשעו על פי הודאתם בעובדות בארבע עבירות שוד בנסיבות מחמירות; פציעה בנסיבות מחמירות; כליאת שווא ותקיפה בנסיבות מחמירות. בגין כל אלה הם נדונו לעשרים-וארבעה חודשי מאסר בפועל ולשמונה-עשר חודשי מאסר על תנאי. בפנינו ערעור המדינה על קולת העונש.

המשיבים קשרו קשר עם אחרים לבצע מספר ניכר של עבירות אלימות ורכוש כנגד ערבים ביהודה ושומרון. במהלך חודשיים, הם התחזו לאנשי צבא בתפקיד, נכנסו לבתי הערבים, תקפו אותם, ערכו בהם חיפושים בלתי חוקיים, שדדו כסף ותכשיטים, וגרמו נזקים. בחלק מן המקרים הם כבלו את המתלוננים. באחד המקרים הם כפתו את המתלונן, הכניסו אותו לתא מטען של המכונית, הסיעו אותו למטע וירו לכיוון הקרקע. המתלונן נפצע והושאר במקום מתבוסס בדמו. אותה עת, שירתו המשיבים במסגרת שירות צבאי סדיר.

בית המשפט ציין, כי העבירות הן חמורות, בין אם היו מבוצעות בתחומי ישראל ובוודאי אם מבוצעות הן ביהודה ושומרון, כאשר בפעולותיהם פוגעים המשיבים באמונם של בני המקום ברשויות השלטון. בפעולתם הם פגעו בכוח ההרתעה של הצבא, הטילו כתם על המדינה, וביצעו עבירות חמורות ביותר. העונש שהוטל על ידי הערכאה הראשונה אינו משקף כלל ועיקר את חומרת העבירות ואין מנוס מהתערבותנו. כמקובל, איננו ממצים את הדין עם המשיבים שהרי אנו יושבים כערכאת ערעור. כן אנו מתחשבים בכך, כי המשיבים ריצו שני-שליש מעונשם וקרוב יום שחרורם. שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון הוא מצבם הנפשי של המשיבים - שאינו קל - ואת החרטה אותה הביעו. לבסוף - איננו יכולים להתעלם מכך כי בפרשה כולה היו מעורבים עוד ארבעה קושרים אשר עונשם היה קטן מעונשם של המשיבים ובגינם לא הוגש ערעור בפנינו.

בלוקחנו שיקולים אלה בחשבון, הננו סבורים כי בנסיבות העניין, ובהתחשב באופי הדומיננטי של פעולתם בהשוואה לאחרים, העונש הראוי ליתן בערכאת הערעור הינו חמש שנות מאסר בפועל, וכך אנו מחליטים.