ע"פ 3003/22 ראג'ח עיאדאת נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג' צפריר ) מיום 7.4.2022 בת"פ 13175-06-20, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש.

2.

המבקש הודה והורשע בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בתמצית, לפי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה, דקר המבקש את המתלונן בחזהו באמצעות סכין יפנית, על רקע קטטה בה השתתפו עם אחרים.

3.

לאחר עיון בבקשה ולאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

4.

כידוע, נאשם שהורשע ונגזר דינו יחל לרצות את עונשו באופן מיידי אלא אם יש בידיו להצביע על נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מידית של גזר הדין (ראו: ע"פ 1517/22 בן-הרוש נ' מדינת ישראל (8.3.2022)). במסגרת זאת, על בית המשפט לתת משקל לשיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; משך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; סיכויי הצלחת הערעור; עברו הפלילי של המבקש; התנהגות המבקש במהלך המשפט; השאלה האם הערעור מופנה כלפי הכרעת הדין או גזר הדין בלבד; וכן נסיבותיו האישיות של המבקש (ראו: ע"פ 111/99

שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)).

5.

בענייננו, המבקש הורשע בעבירת אלימות חמורה במסגרתה דקר את המתלונן בחזהו באמצעות סכין; ערעורו מופנה כלפי גזר הדין בלבד; ותקופת המאסר שנגזרה עליו, שעומדת על 24 חודשי מאסר (כ-22 חודשים לאחר ניכוי ימי מעצרו), אינה מעוררת חשש שהמבקש ירצה את מרביתה בטרם הדיון בערעור (ראו: ע"פ 8068/21 מרם נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (29.11.2021)).

6.

בשים לב לשיקולים אלה, לא מצאתי כי יש הצדקה להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש. עם זאת, לאור מועד ריצוי המאסר שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, ועל מנת לאפשר מיון מוקדם, יידחה מועד תחילת ריצוי המאסר ליום 15.5.2022.

7.

הבקשה בעיקרה נדחית, אפוא. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 15.5.2022 עד השעה 10:00 בבימ"ר קישון או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או

08-9787336.