ע"פ 3007/11 נדים ואדים אנג'אץ נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בתאריך 17.8.10, בשעה 17:00 לערך, חדר המערער, תושב הרשות הפלסטינאית (להלן: הרש"פ) ששהה בישראל שלא כדין, לתחומה של שגרירות טורקיה בתל-אביב, לאחר שדילג מעל הגדר. אותה עת הוא היה מצויד באקדח-דמה, סכין ובקבוק שהכיל חומר דליק. המערער ביקש, כך על פי דבריו, לאלץ את שלטונות ישראל לאפשר לו לעזוב את הארץ ולא לשוב לשטחי הרש"פ, וכן לאלץ את שלטונות טורקיה להעניק לו מקלט מדיני. קודם לביצוע המעשה טרח המערער והתקשר לעיתונאי ישראלי, והודיע לו שהוא עומד לבצע "משהו גדול", שיהיה כרוך בנזק לשמה של מדינת ישראל. לאחר שחדר לתחומה של השגרירות שב המערער ויצר קשר טלפוני עם אותו עיתונאי, תוך שהוא מודיע לו כי הוא מזוין ובידו חומר דליק. לאחר זמן מה – הודיע המערער לעיתונאי כי הוא מחזיק בשני בני ערובה. בהמשך, התקשר המערער לעיתונאי נוסף והודיע כי אם לא יינתן לו מבוקשו, הוא מתכוון לשרוף את הבניין. משנזעקו למקום אנשי השגרירות, הצמיד המערער את הסכין לצווארו והודיע כי יפגע בעצמו. לבסוף, הצליחו אנשי השגרירות להתגבר על המערער, ומשהוסגר לידי המשטרה הצהיר שאם ייכלא עם יהודים הוא יהרוג אותם, וכן שעם שחרורו ייקרא לסייענים נוספים לבצע פיגועים.

2.

המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של תקיפת עובד ציבור, התפרצות בנסיבות מחמירות, איומים ושהייה בישראל שלא כחוק. על כל אלה הוא נדון למאסר כולל של 24 חודשים, ושתי תקופות של מאסר על-תנאי.

3.

בערעור שבפנינו, בו נתבקשנו להקל בעונשו של המערער, נטען כי מדובר במי שסייע לגופי הביטחון של מדינת ישראל, שהיה נתון בסכנת חיים בשטחי הרש"פ, וכל בקשותיו לקבל היתר שהיה בישראל לא נענו, כפי שלא נענתה בקשתו לסייע לו לצאת מישראל למדינה אחרת. בעקבות כך נאלץ המערער לשהות בישראל שלא כדין וסבל חרפת רעב. בצר לו, ומשהרשויות לא פעלו ברוח פסקי דין של בתי המשפט שדנו בעניינו, נקט באותם מעשים עליהם הוא נקרא לתת את הדין.

4.

לצורך הדיון בערעור אנו מוכנים להניח כי המערער סבל ממצוקת אמת. עם זאת, יש להדגיש שהוא קיבל היתרי שהיה עיתיים בישראל, שנועדו לתת מענה לסכנה שעל פי גרסתו נשקפת לו בשטחי הרש"פ. אולם המערער לא הסתפק בכך ועד מהרה נמצא חוטא בפלילים, ועקב כך הועמד לדין ואף נדון לתקופות מאסר לא קצרות.

אולם החשוב לענייננו הוא שתהא מצוקת המערער אשר תהא, אין היא מהווה צידוק להתנהגות האלימה בה נקט, ולא בפעם הראשונה. גם בעבר הוא ניסה לכפות על שלטונות ישראל ושגרירויות זרות להיעתר לו, וכך לדוגמה חדר לתחומה של שגרירות בריטניה ואיים להתאבד, ובהמשך הוא איים על מאבטח באותה שגרירות וחזר ועשה זאת כלפי מאבטח בשגרירות ארה"ב. בגין כל אלה הועמד המערער לדין, הורשע ונדון למאסר, אולם כפי שעינינו רואות לא חלפו ימים רבים והוא חזר לסורו.

בנסיבות אלו אנו סבורים כי העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי הנו מתון ומאוזן, ועל כן לא ראינו מקום לשנות ממנו.