בית משפט עליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
3024/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' אלון
המערער:
וואיל מנדורי
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 1081/05 מיום 1.2.06 (השופט ה' ח'טיב)
תאריך הישיבה:
ל' בניסן התשס"ז
(18.4.07)
בשם המערער:
עו"ד לימור לוי מלאך
בשם המשיבה:
עו"ד יאיר חמודות
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
ערעור זה עיקר עניינו הטענה, כי לאחר שהושג הסדר טיעון בין התביעה לסניגוריה והוצג בפני בית המשפט קמא, גילתה התביעה כי לחובת המערער עומד
מאסר מותנה נוסף, והוסיפה אותו להסדר הטיעון באורח שהובא רק ביום הדיון לידיעת המערער, ועל כן לשיטתו חרגה המדינה בטיעוניה מן ההסדר.
ב.
על פי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער (ת"פ 1081/05 בבית המשפט המחוזי בנצרת, בפני השופט ה' ח'טיב), בשל סכסוך של מה בכך במקום עבודה שלף המערער סכין ודקר את המתלונן שתי דקירות, בגבו העליון ובגבו התחתון. הוא הואשם בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 335 + 333(א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977).
ג.
בישיבת 18.12.05 הודיעו הצדדים (לאחר שתחילה כפר המערער) על הסדר טיעון, שלפיו הודה המערער בכתב האישום המתוקן; המדינה תטען לשלוש וחצי שנות מאסר לרבות הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים שהוטל על המערער במארס 2001 בעבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה והפרעת שוטר, וכן למאסר על תנאי, ללא עונשים נוספים כל שהם; המערער יוכל לטעון לעונש כרצונו. המערער אישר כי הוסבר לו הסדר הטיעון, וכי ידוע לו שאין בית המשפט כבול בו. בית המשפט הרשיע את המערער ונדחה הטיעון לעונש, שכן נמסר בהסכמה על ידי התביעה כי תיק קודם של המערער הוזמן, וכנראה יש לו חשיבות לעניין העונש (התנאי).
ד.
(1) בדיון הבא, ביום 1.2.06, הוגשו גיליון הרשעות קודמות וכן ת"פ (נצרת) 1143/00, שבו הוטל על המערער מאסר מותנה ל-30 חודש. בא כוח התביעה ציין, כי התיק דווח ברישום הפלילי שלא במדויק, כאילו חל התנאי על עבירות מין בלבד, אך לאמיתו חל הוא על כל דבר פשע. בקשת התביעה היתה, כי תנאי זה יופעל ללא קשר להסדר הטיעון, אף כי לא כולו במצטבר, כיוון שהתביעה נוטלת עליה חלק מן האחריות לאשר אירע – אף כי המערער עצמו ידע על התנאי שעמד לחובתו.
(2) באת כוח המערער ציינה, כי אין לייחס למערער את הידיעה על אילו עונשים חל התנאי; מן הפרוטוקול, כפי שנרשם, קשה להבין באופן חד את עמדת ההגנה, אך ככל הנראה הכוונה היתה כי הפעלה מצטברת של כל העונש המותנה גורמת שינוי מהותי, והמשאלה היא כי כך לא ייעשה. כך נרשם: "אכן, גם לנו ברור כי חלותו של תנאי ארוך שכזה משנה במשהו את התמונה, אך לחלוטין עובדה זו אינה טורפת את הקלפים, ובבקשת המאשימה להפעיל עונש כה ארוך, יש מבחינתנו כדי לטרוף את הקלפים, ביחוד נכונים הדברים כאשר מדובר באותו הסדר, נפתח טווח ענישה רחב ביותר, המאשימה תבקש על פי ההסדר עונש של 3.5 שנים ואילו ההגנה איננה מוגבלת לעונש כלשהו. לעניין זה יש לזכור כי גם הפעלת התנאים כולה, נכללים או נכנסים (כך במקור – א"ר), בגדר תחומי ההסדר, בכמות חודשי המאסר, כך שאין למעשה חובה על בית המשפט לחרוג מגבולות הענישה שהוצגה, כשנוספת לכך העובדה שעונשי המאסר על תנאי הם ברי הפעלה". כן הוסיפה כי עצם ההרשעה בעבירה החמורה היתה ידועה לבא כוח המדינה, גם אם לא הפרטים, בשעה שנערך הסדר הטיעון. לא נתבקש על-ידי המערער לחזור בו מהודייתו ומההסדר.
(3) נטענו על-ידי באי כוח הצדדים גם טענות באשר לנסיבות גופן, זה בכה וזו בכה.
(4) המערער אמר בפני בית המשפט קמא, כי הוא מבקש סליחה מבית המשפט; כי בילה חלק גדול מחייו בבתי סוהר, והוא מבקש לשקם עצמו ואינו מצליח.
ה.
בגזר הדין עמד בית המשפט קמא על הרשעותיו הקודמות של המערער, ונדרש לשאלת הסדר הטיעון. בית המשפט תימצת את דברי באת כוח המערער בנושא זה (בטעות נאמר בא כוח המאשימה) כך: "לטענתה לא ניתן לייחס לנאשם את הידיעה בגין איזה עבירות בדיוק יופעל התנאי, מה עוד, והניסוח של התנאי על פי גזר הדין איננו נהיר למי שאינו משפטן. בא כוח המאשימה הסכימה בטיעוניה, כי חלותו של התנאי הארוך משנה במשהו את התמונה, אך אין בכך לטרוף את כל קלפי הסדר הטיעון במיוחד, כאשר המאסר המותנה הארוך גם אם יופעל ישאר במתחם העונש שהוסכם כי התביעה תעתור לו. עוד ציינה בא כוח הנאשם בעניין זה, כי גם הפרטים בעניין הפעלת התנאי לא היו בידיעתו של בא כוח המאשימה עת הסכים להסדר, הרי ההרשעה בעבירה החמורה היתה ידועה לו". בית המשפט נדרש להלן לחומרת עבירת האלימות והשימוש בסכין לסכסוך של מה בכך והזכיר לקולה את הודיית המערער, הסכם סולחה שנכרת ועוד. סוף דבר שהשית על המערער 54 חודשי מאסר, מהם 32 לריצוי בפועל והיתר על תנאי, וכן הפעיל 6 חודשי מאסר על תנאי ועוד 30 חודשי מאסר על תנאי, כך ש-20 חודש יופעלו בחופף ו-16 במצטבר לתיק דנא, והריצוי יהיה איפוא 4 שנים בפועל מיום מעצרו של המערער - 21.6.05.
ו.
(1) בערעור ובפנינו (על-ידי באת כוח חדשה של המערער) נאמר, כי אילו ידע המערער מלכתחילה שייטען להפעלת 30 חודשי המאסר הנוספים, יתכן ולא היה מסכים להסדר הטיעון; אך הוא הניח שההבטחה שלא יתבקשו עונשים נוספים תקוים ולא תופר, וכיוון שאינו משפטן, סמך על הגורמים שטיפלו בתיק. נטען כי במקום להיות נתון להסדר של בין 0 ל-3.5 שנים, נקלע המערער לטווח ענישה של 0 עד 6 שנים, ואולי היה עליו לחזור מהסדר הטיעון באותו מעמד, בסופו של יום מצא עצמו כש-16 חודשי מאסר נוספים נגזרים עליו. לשיטת המערער היה מקום לדחות את הדיון בבית המשפט קמא, ולא להגיע להסדר בטרם נשלם הבירור. עוד נדרשה באת כוח המערער לעצם חומרת העונש, לגילו הצעיר של המערער ולהודאתו.
(2) בא כוח המדינה ציין כי נמסר לבאת כוח המערער בשעתו, משנודעה הטעות, כי אם ברצונה לחזור מן ההסדר הדרך בפניה פתוחה, והדבר לא נעשה. בשיג ושיח עם באת כוח המערער נשאל המערער אם מבקש הוא לטעון לחזרה מן ההסדר עתה, ותשובתו היתה חיובית. המדינה התנגדה לכך, שכן בשעתו הוצגו כל האופציות, ואין מקום לחזרה מן ההודיה.
ז.
(1) אחר הדיון עיינו בכתב האישום בת"פ 1143/00 שבו הודה המערער ובגדרו הוטל המאסר על תנאי בן 30 החודשים, ואשר נמסר לנו בעת הדיון. המדובר בפרשה חמורה מאוד של ניסיון לאונס "מקראי", שבו התנפל המערער בשעות אחר הצהריים של שבת על סטודנטית שרכבה על אופניה לתומה תוך האזנה למוסיקה בסמוך למקום עבודתו כשומר, חסם את פיה, הפשיט אותה, הפיל אותה, פישק את רגליה ושיפשף את איבר מינו באיבר מינה; המתלוננת צעקה וביקשה כי יעזוב אותה, אך הוא לא שעה לתחנוניה. באותו שלב ניסה להסיר את מכנסיו, והמתלוננת בעטה בו והניסה אותו. המערער שב והתקרב אליה, והיא נמלטה בצעקות לתחנת כיבוי אש. כתוצאה נגרמו לה כאבים, שריטות ושטפי דם. "כי בשדה מצאה, צעקה הנערה ... ואין מושיע לה" ( דברים כ"ב, כ"ז). על כך הואשם המערער בניסיון לאינוס. ועוד, במהלך לכידתו באותו יום גם תקף שוטר ומתנדב שביקשו לעצרו, לרבות בהנפת סכין, מכת אגרוף והנפת כיסא, וברח מהם. אף בעבירות הקשורות לכך הואשם. בהסדר טיעון הוסכם על חמש שנות מאסר, והדבר אושר בבית המשפט המחוזי (גזר דין מיום 15.3.01); בנוסף הוטל אז התנאי בן 30 חודש לשלוש שנים למקרה של עבירת פשע.
(2) עיינו גם בגליון ההרשעות הקודמות של המערער. מגיל 15 הורשע 5 פעמים בעבירות מין, סמים ואלימות, בחלקו במספר פרשות, ונדון גם לתקופות מאסר.
ח.
לאחר העיון לא ראינו לנכון להיעתר לערעור, וגם לא לאפשר למערער לחזור בו מהודייתו. אשר לחזרה מן ההודיה, הפרוטוקול מעיד כי אף שנושא המאסר המותנה בן 30 החודשים לא הובא לבית המשפט קמא בדיון בהסדר הטיעון ב-18.12.05, היה מצוי בידיעת הצדדים בדיון ב-1.2.06 בנוכחות המערער, ונדון בהרחבה; ובסופו של יום לא נתבקשה מצד המערער, שהיה מיוצג, חזרה מן ההודיה. ועוד, גם אם נכונים היינו במהלך הדיון לשקול טענה מפי המערער בדבר חזרה מן ההודיה, בעיון במכלול החומר שוכנענו כי אין לכך מקום. כידוע, חזרה מהודיה אינה עניין שבשיגרה, וטעונה היא רשות בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו (סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982). בית משפט שלערעור מכל שכן לא ימהר לאפשר חזרה מהודיה (ראו ע"פ 4094/99 אבו ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (המשנה לנשיא – כתארו אז – ברק); ראו גם רע"פ 10705/06 מסיקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן) והאסמכתאות
דשם. בענייננו, ראשית, כאמור, לא נתבקשה חזרה מן ההודיה במועד המתאים; שנית, היה למערער יומו, בהיותו מיוצג ונוכח; שלישית, בית המשפט קמא התחשב בנסיבות שנוצרו ובהצהרת התביעה כי אינה עותרת למלוא העונש המותנה במצטבר, והטיל, בגין שני עונשי מאסר על תנאי – בן 6 חודשים ובן 30 חודש - 16 חודש מצטברים בלבד, ענישה מתונה בנסיבות. לאחר שקראנו את פרשת הזועה של הניסיון לאונס, שאותה לא הכרנו כאמור בטרם הדיון, ברור היה לנו כי לא נגרם כל עוול למערער, ולא היה מלכתחילה סיכוי של ממש לתוצאה טובה מזה מבחינת המערער. העונש הכולל כולו– 48 חודשי מאסר בפועל, לרבות שתי הפעלות התנאי – רחוק מלהיות חמור בהתחשב בעברו של המערער, בפגיעתו הרעה, ובכך שזמן קצרצר לאחר שחרורו ממאסרו בגין עבירת הניסיון לאונס והעבירות הנלוות עבר על לא כלום את העבירה החמורה נשוא תיק זה. לפיכך לגופו לא הוחמר עמו.
ט.
כאמור, איננו נעתרים לערעור.
ניתן היום, ח' באייר תשס"ז (26.4.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט