ע"פ 3027/06 עמאד חמדאן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 6.8.05, בשעת בוקר מוקדמת, הגיעו המערער ושלושה אחרים ל"חוף צינברי" בטבריה, וביקשו מהמאבטח (להלן: המתלונן) לבקר בחוף ביקור קצר. הם קיבלו היתר לכך ונכנסו ללא תשלום, אולם לבסוף שהו במקום כשעה, ועל כן נדרשו ביציאתם לשלם סכום של 40 ש"ח. על רקע זה נתגלע ויכוח שבסופו תקפו בני החבורה את המתלונן, והמערער נטל ממנו את אקדחו. אולם המערער לא הסתפק בכך, אלא דרך את הנשק, כיוונו לעבר המתלונן ולחץ על ההדק. למרבה המזל לא נוצר ירי הואיל ומחסנית האקדח נפלה בעת הדריכה, ומשהתברר למערער כי ניסיון הירי לא צלח, הוא נכנס לרכבו כשהוא לוקח עמו את האקדח, והסתלק עם חבריו מהזירה. באותו יום, בסמוך לשעה 07:00, התייצב המערער בתחנת המשטרה בנצרת וטען כי רכבו נגנב, מתוך כוונה להכשיל את החקירה.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת נשק ונשיאתו שלא כדין, מסירת ידיעות כוזבות ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי סעיפים 329(א)(2), 144, 243 ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לאחר שהצדדים טענו לעונש, נגזרו למערער 4 שנות מאסר, 3 שנים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח.

הערעור מכוון כנגד רכיב המאסר בפועל.

המערער חטא בהתנהגות חמורה ביותר. על רקע ויכוח של מה בכך, הוא נטל את נשקו של קורבנו, דרך אותו, כיוון אותו לעברו ולחץ על ההדק, ורק יד המקרה והמזל גרמו לכך שאירוע זה הסתיים שלא בתוצאה קטלנית. אולם המערער לא הסתפק בכך, אלא נטל עמו את הנשק, ובהמשך עשה ניסיונות להקשות על החקירה על ידי מסירתה של תלונה כוזבת. עובדות אלו חייבו תגובה עונשית קשה, והדבר נדרש שבעתיים נוכח העובדה כי למערער עבר פלילי מכביד ביותר. ראויה להדגשה מיוחדת הרשעתו בבית המשפט המחוזי בנצרת בשנת 2001. באותו מקרה (ת"פ 1169/00) הורשע המערער בעבירה של חבלה חמורה לאחר שנמצא כי במהלך ויכוח הוא דקר אדם בבטנו, וכתוצאה מכך נכרת כיס המרה ונתפר הכבד של הקורבן. בגין אותו מעשה נדון המערער למאסר קל ביותר, וכפי שהערעור הנוכחי מלמד, נראה כי הוא פרש בדרך שגויה את הענישה המתונה שננקטה נגדו בעבר.

נוכח כל אלה, ולאור הסכנה הגלומה במערער, לא מצאנו בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.