ע"פ 3037/10 אברהים רוביע נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

שלושת המערערים וכן מונעם וחאלד רוביע, הנם אחים, ובין משפחתם למשפחה אחרת קיים סכסוך על רקע של פקיעת קשר נישואין. בתאריך 5.12.08 נסעו שניים מיריביהם ברכב ובשלב כלשהו הדביקו אותם מונעם, חאלד, ומערער 3 – אברהים. מונעם וחאלד ירדו מרכבם כאשר הם מחזיקים באלות וסכין, ומונעם ניגש לרכבם של המתלוננים, פתח את הדלת ודקר את אחד מהם מספר פעמים – בחזהו, בטנו וכתפו. אותו מתלונן יצא מהרכב כדי לברוח, ואז הלם בו חאלד פעמיים עם אלה עד שזה איבד את הכרתו. בהמשך, תקף חאלד אדם נוסף, ולתקיפתו של זה הצטרף אברהים. בשלב זה הצטרפו לתקיפה גם מערערים 2 ו-3, עלי ועומר, כאשר הראשון הכה את אחד המתלוננים בכל חלקי גופו, ואילו האחר הסתפק בידוי אבן לעברו. כתוצאה ממעשי המערערים ושותפיהם, נגרמו למתלוננים חבלות שונות, חלקן חמורות.

בכל אלה הודו המערערים, ובעקבות כך הורשע אברהים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיפים 329(1) ו-186(א) לחוק העונשין. עלי ועומר הורשעו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 280 בשילוב עם סעיף 382(א) לחוק העונשין. בעקבות הרשעתו נדון אברהים ל-30 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 15,000 ₪; עלי נדון ל-7 חודשי מאסר, 11 חודשים מאסר על-תנאי והוא חויב בפיצוי כולל בסך 14,000 ₪; עומר נדון ל-10 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב בפיצוי זהה לזה שהושת על עלי.

אברהים ועומר משיגים בפנינו נגד העונש (עלי חזר בו מן הערעור לאחר שסיים לשאת במאסרו), ובין היתר הם טענו את אלה: העונש נוטה לחומרה יתרה; הם שהו תקופה ממושכת במעצר בית אותו לא הפרו; הם הודו והביעו חרטה; חומרת מעשיהם, ובמיוחד אלה של עומר, פחותה במידה ניכרת ממעשיהם של המעורבים האחרים; כמו כן, נטען כי לא ניתן משקל הולם לנסיבותיהם האישיות.

אין בידינו לקבל את הערעור. המערערים החליטו לעשות דין לעצמם, ובשעת ערב תקפו, בטבורו של ישוב, את קורבנותיהם בשצף קצף תוך שימוש בנשק קר. זו התנהגות אלימה ובריונית שלמרבה הדאבה הפכה לשכיחה במקומותינו, ועל כן היה מצווה בית המשפט לדון את החוטאים בה למאסר. משעשה זאת, לא מצאנו כי נפלו פגם או שגגה בשיקוליו או בתוצאה אליה הגיע, ולפיכך, הערעור נדחה.