ע"פ 3037/97 מזור מני נ. מדינת ישראל

השופט י. קדמי

1.המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ. 238/96) על פי הודאתו- בשורה של עבירות שיוחסו לו בששה אישומים כדלקמן: שידול קטין לסמים (מריחואנה), אספקת סם מסוכן (מריחואנה), מעשה סדום (אורלי) עם קטינה, פגיעה בפרטיות (הקלטת מגע מיני עם צעירות), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ההקלטה הנ"ל), פרסום תועבה (ההקלטה הנ"ל), החזקת סם מסוכן (מריחואנה), החזקת כלים לעישון הסם ונסיון לשדל למעשה זנות. המערער נדון בשל הרשעתו בעבירות אלו לעונש כולל של חמש שנים מאסר מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל ושנה אחת על תנאי.

במקור, הוגש הערעור הן בקשר להרשעה - בעבירות מסוימות - והן בקשר לגזר הדין. ברם, בטיעונו בפנינו, צמצם ב"כ המערער את ערעורו לעניין העונש בלבד.

2.להלן, בקליפת אגוז, עיקרי המעשים העומדים בבסיס ההרשעה. המערער - שהיה בעת שהתרחשו הפרשיות נושא האישום גרוש (כבן 37) ואב לילדה (בת ארבע) - עבד כצלם באולפני הטלויזיה "גבע" שבגבעתיים. בשנים 1994 - 1996, ניצל המערער את תמימותן של חמש צעירות - שהאמינו לו שהוא בעל השפעה בחוגי הקולנוע והדוגמנות - שכנע אותן לקיים עמו יחסי מין ו"הדיחן" לעישון מריחואנה יחד עמו ועם חבריו. המערער הקליט בוידיאו את יחסי המין שקיים עם ארבע מהצעירות; וכן את פלג גופה העליון החשוף של הצעירה החמישית. את "הסכמתן" של ארבע הצעירות להקלטת יחסי המין שקיים עמן - וכן את ה"הסכמה" להקלטת פלג גופה העליון החשוף של הצעירה החמישית - השיג המערער בטענה כוזבת, לפיה אין המדובר בהקלטה, אלא בצלום על גבי מוניטור לצרכי מעקב. שלוש מהצעירות היו באותה תקופה בין הגילאים 16 עד 18; אחת מהן הוקלטה - בנוסף למגע המיני עימה - כשהיא בעירום ואחרת כשהיא מעשנת מריחואנה; ולאחת מהן הציע המערער לעסוק באמצעותו בזנות כ"נערת ליווי".

החקירה בפרשה כולה נפתחה בעקבות חקירתה של אחת הצעירות בענין אחר; ולא בעקבות תלונה של מי מהצעירות. בחיפוש שנערך בביתו של המערער נמצאו צמח מריחואנה והקלטות שבהן מדובר בכתב האישום.

להשלמת התמונה יצוין, כי הקשר עם שתיים מהצעירות לפחות - לרבות עישון מריחואנה וקיום מגעים מיניים - לא היה חד פעמי; וכי עם אחת מהן נמשך הקשר פרק זמן ניכר.

3.את הערעור כנגד חומרת העונש מיקד בא כוחו של המערער בטענה: כי אין הוא עומד ביחס הולם לחומרתם הסגולית של המעשים שבהם הורשע מרשו; וכי החומרה שייחס ביהמ"ש להתנהגותו של מרשו כלפי הצעירות, נעוצה, בסופו של דבר, אך ורק בכך שהקליט את המגעים המיניים עימן שלא בידיעתן.

בא כוח המערער הדגיש: כי למעט ההקלטה שנעשתה ללא ידיעתן של הצעירות, כל המעשים שבהם הורשע מרשו נעשו על בסיס הסכמתן של כל הצעירות; כאשר, למעט לעניין מעשה הסדום, הסכמתן "הסכמה" היא בעיני החוק, בהתחשב בכך שכולן היו בשעת המעשה למעלה מגיל 16 (ולא כפי שסבר בית המשפט המחוזי בטעות, ששתיים מהן צעירות יותר).

עוד הדגיש בא כוח המערער: כי העונש המירבי שהיה קבוע בשעתו בחוק הגנת הפרטיות למעשי ההקלטה שבהם נכשל מרשו היה שנה אחת מאסר, כי מרשו הודה באשמתו והביע חרטה מלאה על מעשיו, וכי לא היתה בראיות אחיזה לחששות שהביע בית המשפט המחוזי, שמא התכוון המערער לעשות שימוש בקלטות מעבר לצפיה בהן בעצמו.

מאידך גיסא, טען בא כוח המדינה: כי יש להתייחס למעשי הפגיעה בפרטיותן של הצעירות - ע"י הקלטת המגע המיני עמן ללא הסכמתן וללא ידיעתן- בחומרה רבה; וכי לנוכח שפלות המעשים שבהם הורשע המערער - במיוחד בהקשר להקלטה - בדין גזר עליו ביהמ"ש את העונש הלא קל שגזר.

עוד ראוי לציין, שמן החומר שבא בפני ביהמ"ש המחוזי, ניתן ללמוד: כי המערער סובל מהפרעת אישיות המצריכה טיפול נפשי; וכי בינתיים חלה התקרבות בינו לבין גרושתו ובתו וניתן להניח שתהא לכך השלכה חיובית על שיקומו.

4.אכן, עיקר החומרה במעשים שבהם הורשע המערער נעוץ בהקלטת המגעים המיניים שלא בידיעת המעורבות בדבר; כאשר בא כוח המדינה צודק בטענתו, שהיה בקלטות, כשלעצמן, פוטנציאל לשמוש לרעה ולהחמרת הפגיעה בפרטיותן של הצעירות בעתיד. עישון המריחואנה וקיום המגעים המיניים היה פרי נכונותן של הצעירות לקחת חלק במעשים אלה; ובנסיבות הענין אין המדובר ב"מדיח" אלא במי שהזמין את הצעירות להשתתף באותם מעשים.

בנסיבות הענין, יש לגורמים הבאים משקל נכבד: כל שנעשה בהסכמת הצעירות נעשה ואף אחת מהן לא התלוננה על המערער; למערער עבר נקי, הוא הודה באשמתו ונראה בעליל כי הוא מתחרט חרטה כנה על מעשיו; למתלוננות לא נגרם נזק מן הפגיעה בפרטיותן, מעבר לעצם קיומן של הקלטות ברשות המערער; ביהמ"ש טעה כאשר סבר ששתיים מן המתלוננות הן צעירות מגיל 16; ולבסוף - בעת בצוע מעשי הפגיעה בפרטיות, העונש המירבי שהיה קבוע בחוק בגינם היה שנה אחת בלבד, כפי שהדגיש הסניגור.

במצב דברים זה, נראה לנו כי בהטילו על המערער עונש מאסר לתקופה ממושכת, לא נתן בית המשפט המחוזי את המשקל הראוי לגורמים המפורטים לעיל, וכי המערער ראוי להקלה בדינו במידה מסוימת. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומורים כי מתוך חמש שנות המאסר שגזר ביהמ"ש המחוזי על המערער, מחצית העונש תהיה לריצוי בפועל - בניכוי ימי המעצר - והמחצית האחרת על תנאי, כפי שקבע ביהמ"ש המחוזי.

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

97030370. H01