ע"פ 3038/02 מטטוב יאן נ. מדינת ישראל

1.אביו של המערער ואחד, בוליסלב פרידמן (להלן – המנוח) נטלו חלק בקטטה במועדון לילה בבאר-שבע. שעות ספורות לאחר הקטטה הגיעו המערער, אביו ואחרים לביתו של המנוח. בביתו של המנוח התפתח דין ודברים בין המעורבים. אחד מבני החבורה היכה את המנוח והלה השיב למכהו. המערער שלף סכין מכיסו, דקר את המנוח בליבו וכתוצאה מכך נגרם מותו של המנוח. אחד מבני החבורה דקר אדם אחר שנמצא במקום יחד עם המנוח. בכתב אישום שהוגש על המערער, בעקבות הסדר טיעון, הודה המערער בעובדות והורשע בביצוע עבירות של הריגה, קשירת קשר לפשע, תקיפה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות. במסגרת ההסדר הוסכם, כי המשיבה תעתור לעונש של 10 שנות מאסר לריצוי בפועל, כולל הפעלה של מאסר מותנה, ואילו ההגנה תהא רשאית לטעון באופן חופשי. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע השית על המערער עונש מאסר של 10 שנים לריצוי בפועל. כמו כן, הופעל באופן חופף מאסר מותנה של שנה אחת. הערעור שבפנינו מכוון נגד חומרת העונש.

2 חרף טענותיו של הסניגור המלומד לא מצאנו להתערב בעונש שהושת על המערער.

המערער יחד עם אביו ואחרים הגיעו לביתו של המנוח שעות ספורות לאחר הקטטה במועדון הלילה. כאמור, התפתח ויכוח בין בני החבורה לבין המנוח. המערער עשה שימוש בסכין שבידו ודקר את המנוח למות. אכן, מקבלים אנו שעל אביו של המערער מוטלת אחריות מסוימת, בוודאי במישור המוסרי, וניתן אף לקבל שהמערער נגרר אחרי אביו. אין בכך כדי להפחית במידה משמעותית מחומרת המעשה של המערער. חיסול חשבונות בין יריבים על דרך שימוש בסכין, במיוחד תוך גרימת מוות, מחייב ענישה מחמירה. יש אף לזכור, כי העונש שהוטל לא חרג מן הרף העליון שהוצב בהסדר הטיעון. אכן, המערער הינו צעיר בן 22 שנים, שהיה בן 20 שנה בעת שהתרחשו הארועים נשוא כתב האישום. על אף גילו הצעיר מוצאים אנו רישומים פליליים לחובתו בעבירות אלימות ורכוש, כולל מאסר מותנה שהיה תלוי כנגדו. משמע, אותו מאסר מותנה לא השיג את המטרה להרתיע את המערער מביצוען של עבירות נוספות. זאת ועוד, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, לא בתסקיר שהוגש לבית משפט קמא ואף לא בתסקיר הנוסף שהובא לעיוננו.

בנסיבות האמורות אין סיבה להתערב בעונש ואנו מחליטים לדחות את הערעור.