ע"פ 3049/98 חיים לוזון נ. מדינת ישראל

על המערער נגזרו 8 שנות מאסר, מהן 6 שנים לריצוי בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי עקב הרשעתו בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין.

לפנינו טען סניגורו של המערער, כי נסיבות העבירה הן יוצאות דופן, וכי מטעם זה ובשל נסיבותיו האישיות של המערער - העונש שנגזר עליו הינו מופרז וראוי להקל בו.

המערער דקר את המנוח בסכין קפיצית שהוציא מכיסו, דקירה אחת עמוקה בבית החזה בסמוך ללב, שהיתה דקירה קטלנית. קדמה לדקירה התגרות קשה מצד המנוח, אשר גער במערער, שישב במכוניתו וצפר, ואף נתן לו מכת אגרוף בפניו, שגרמה לו לשבר באפו.

אין ספק שהתנהגותו של המנוח עובר לדקירה הקטלנית היתה אלימה ופוגענית, אך תגובתו של המערער היתה נמהרת ובלתי פרופורציונית, וגרמה לתוצאה הטראגית של קיפוח חיי אדם.

המערער הוא בחור צעיר, שאין לו רקע עברייני וכל הפרטים שהובאו ביחס לאישיותו ולהתנהגותו עד לאירוע מצביעים על כך, כי הוא אדם נורמטיבי. לאחר מעשה התחרט המערער חרטה כנה ומתסקיר המבחן עולה כי הוא עושה מאמץ רציני להתמודד עם התוצאות הקשות של התנהגותו אשר הביאה לאובדן חיי אדם ועם הפגיעה במהלך חייו התקין.

בעונש אשר גזר על המערער נתן בית המשפט המחוזי ביטוי הולם לנסיבות האישיות של המערער, לעברו הנקי, לחרטתו ולאפשרויות השיקום שלו מצד אחד,ולחומרה הרבה בה יש לראות כל מעשה אלימות הגורם למותו של אדם, מצד אחר.

בבואם לגזור את העונש בגין עבירת הריגה, על בתי המשפט לתרום את חלקם למאבק במעשי האלימות שהיו לנגע בחברתנו, ולתת ביטוי לצורך להגן על חיי אדם.

אשר על כן, אף בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, אין אנו יכולים להקל עמו מעבר להקלה שראה בית המשפט המחוזי להעניק לו, ולא ראינו מקום להתערב בעונש.

הערעור נדחה.