ע"פ 306/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער, בעקבות הודאותיו בעובדותיו של כתב-אישום מתוקן, בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המערער ל-12 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וחולטה ערבות בסכום של 1500 ש"ח עליה חתם בשנת 2006.

העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה היו כלהלן. בשעות הלילה שבין ה-1 ל-2 בחודש יוני 2007, הרבה המערער לשתות משקאות משכרים בחברת אחדים מחבריו, ובשלב מסוים הוציא ממקום כלשהו בחצר הבניין שם שהה, סכין, אותה הטמין בכיסו. לאחר מכן החלו המערער וחבריו לשוטט ברחובות, עד שנתקלו בחבורה אחרת שככל הנראה גם חבריה היו שתויים. בין החבורות פרצה קטטה במהלכה נופף המערער עם הסכין כדי להרתיע את יריביו. לאחר זמן מה שככה התגרה, אולם היא שבה והתלקחה מעט לפני השעה 03:00, כאשר בני החבורות שבו ונתקלו אלה באלה. גם הפעם שלף המערער את הסכין, ובעוד אחד מחבריו מחזיק בטריקו אדמה, יליד שנת 1990, דקר אותו המערער בבטנו. לטריקו נגרם פצע דקירה בעומק של 11 ס"מ , וכן חתך בעורק הכליתי השמאלי, דופן הותין, עורק המזנטריאלי עליון ווריד הנבוב התחתון. כתוצאה מהדקירה התמוטט טריקו והובהל לבית חולים, שם נפטר.

המערער היה קטין בשעת האירוע (יליד שנת 1990), ועל כן בטרם ניגש בית המשפט המחוזי לשקול כיצד לנהוג בו, נתבקש שרות המבחן להגיש תסקיר אודותיו. מהתסקיר שהוגש עלה כי אין זו מעורבותו הראשונה של המערער בפלילים בכלל ובעבירות אלימות בפרט. יתר על כן, בחודש אוגוסט 2006 הוא נמצא נושא סכין שלא כדין, וכפי שעינינו רואות לא חלפו ימים רבים עד שנמצא מחזיק פעם נוספת בכלי נשק קר, אולם הפעם הוא גם עשה בו שימוש, ובדרך זו קיפד את פתיל חייו של קטין בן גילו.

עובדת היותו של המערער קטין, חייבה את בית המשפט המחוזי להידרש למערכת שיקולים שונה מזו הנהוגה בענישתם של בגירים, הואיל והלכה פסוקה היא כי "לא הרי הענשתו של קטין כהרי הענשתו של בגיר... מקובל עלינו כי משקלו של הממד השיקומי כבד יותר בהליך הענישה של קטינים מאשר בזה של בגירים" (ע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3) 577, 583). בעניינו של קטין יינתן משקל-יתר לנסיבותיו האישיות, ובהן גילו של הנאשם, אפשרויות הטיפול בו וסיכויי שיקומו. נקבע, כי בניגוד לעניינו של בגיר, "ככלל - הנכונות לסטות מחובת מיצוי הדין... תוך הדגשת עניינו של הפרט תהא נדירה פחות" (ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני , פ"ד נד(3) 685, 691). עם זאת, בית משפט זה כבר פסק לא אחת כי גם בעניינם של קטינים הוא מצווה לשקול את טיב העבירה וחומרתה, את נסיבות ביצוע העבירה וכן את צורכי ההרתעה, המניעה, הגמול וההגנה על הציבור (ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 594).

אכן, נראה כי החיים לא היטיבו עם המערער, ואפשר שהוא סטה לחבורת שוליים עקב אישיותו החלשה והיותו נגרר. ברם, המערער הוכיח במעשיו כי נשקפת ממנו סכנה מרחיקת לכת לזולת, ולדברים הללו משמעות כפולה ומכופלת בתקופה בה האלימות הפכה זה מכבר לנגע בחברה הישראלית. המייחד את המקרה הזה הוא, למרבה הדאבה, שהפעם התממש הסיכון עליו אנו מתריעים השכם והערב, ואדם צעיר מצא את מותו כתוצאה משימוש נפשע בסכין. בנסיבות אלו, ואף שמדובר במי שהיה קטין בשעת המעשה, אנו סבורים כי יש לבכר שיקולי גמול, מניעה והרתעה. על כן, ואף שהעונש שהושת על המערער אינו קל כלל ועיקר, לא ראינו מקום להתערב בו, ואם בדרך זו נגרום למחשבה נוספת אצל עבריינים בכוח, דיינו.

אי לכך הערעור נדחה.