ע"פ 3072/07 מדינת ישראל נ. עבד אל חפיז ואכד

השופט א' א' לוי:

בתאריך 17.7.06 העביר המשיב לאחד – רביע מובדא (להלן: רביע), אקדח מסוג ברטה בקוטר 0.22 מ"ר, מחסנית וכדורים, לצורך מכירתם למי שכונה "חמודי" ובפועל היה סוכן משטרתי. לאחר מספר ימים התקשר רביע למשיב, וקבע עמו מועד למסירת האקדח לסוכן. ביום 18.3.06, נפגשו השניים עם חמודי, שהיה מלווה בשוטר מוסווה נוסף, והמשיב ניהל עם השניים משא ומתן שבסופו הביעו חמודי ושותפו נכונות לרכוש את האקדח ואקדח נוסף, תמורת סכום כולל של 20 אלף ש"ח. לאחר זאת יצא המשיב מרכבם של השוטרים, נכנס לרכב אחר שהגיע למקום, ולאחר זמן מה קרא לרביע ומסר לו את האקדח הנוסף. בעוד רביע הולך לכיוון רכבם של השוטרים כדי להשלים את העסקה, הוא נעצר.

המשיב הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של החזקת נשק ונשיאתו שלא כדין, וכן בניסיון לסחר בנשק, עבירות לפי סעיפים 144(א), 144(ב)

ו-144(ב2) בשילוב עם סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977, בגין כל אלה נדון המשיב ל-15 חודשי מאסר, 36 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 15 אלף ש"ח.

להשלמת התמונה נוסיף, כי רביע נדון על חלקו בפרשה לשמונה חודשי מאסר וששה חודשים מאסר על-תנאי. אולם בית משפט זה קיבל ערעור שהגישה המשיבה, ורכיב המאסר בפועל בעניינו הועמד על 15 חודשים.

אין ספק כי חלקו של המשיב בפרשה גדול מזה של רביע. בדרך כלשהי הגיעו לידי המשיב שני אקדחים, בהם החזיק שלא כדין, ואותם הוא ביקש למכור בתיווכו של רביע. אין צורך לשוב ולהדגיש את הסכנה הכרוכה בעבירות אלו, ונזכיר רק כי השימוש בכלי נשק המוחזקים שלא כחוק, הפך לעניין שבשגרה בביצוען של עבירות או לפגיעה בעבריינים יריבים. את מחירם של מעשים אלה שילמו לא אחת בחייהם אזרחים תמימים, ועל כן מצווים אנו להחמיר בעניינם של נאשמים החוטאים בתחום זה. נוכח השקפתנו זו, העונש שהושת על המשיב קל הוא וחורג מרמת הענישה הנוהגת, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב על 24 חודשים. יתר חלקי גזר-דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.