ע"פ 3072/13 זעילה סרי אבו נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור זה הוגש מתחילה גם כלפי הכרעת הדין, אך בפתח הדיון הודיענו הסניגור כי המערער מוותר על ערעורו בחלק זה, ומבקש ליטול אחריות בתיק. הערעור לענין הכרעת הדין נמחק, ועלינו לדון בגזר הדין.

ב.

עסקינן בפרשת שוד בנסיבות מחמירות (יחד עם נאשם נוסף) במתחם התחנה המרכזית בתל-אביב, בה הורשעו הנאשמים, בעניינו של אחד המתלוננים (אחר לא אותר), בשוד שכלל מכות ונטילת סך 150 ש"ח. הנאשם השני – בעל עבר נקי – נדון לשלוש שנות מאסר; ערעורו לבית משפט זה נמחק בשעתו. המערער דנא נדון לארבע שנות מאסר, נוכח עברו הפלילי הלא מבוטל חרף גילו הצעיר (יליד 1989), וכן נצברו מאסרים על תנאי שבמקורם עמדו יחד על 21 חודש, ובתוך חפיפה נקבעו ל-18 חודש. העונש בתיק דנא כלל איפוא חמש וחצי שנות מאסר (66 חודש), ולכך מצטברת כשנה (ואולי מעט פחות) תקופת הפקעת שחרור על תנאי מתיק קודם.

ג.

הסניגור מיקד את טיעוניו במתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא, שהיה שלוש עד חמש שנות מאסר, ותמך יתדותיו בפסיקה שהעמידה את הרף העליון על 42 חודש. המדינה מצביעה על פסיקה בבית משפט זה בה אושרו מאסרים גבוהים יותר.

ד.

איננו סבורים כי עלינו לשוב ולהידרש בתיק זה לשאלת המתחם, אך סבורים אנו כי יש מקום להקלת מה בתוצאה הכוללת של התיק. איננו מקלים ראש כל עיקר לא בעבירה ולא בטיעוני המדינה, שלפיהם אין חוטא ששב וחטא צריך ליהנות מחטאו לענין המאסרים על תנאי וההפקעה. עם זאת, סברנו כי תוצאה של כשש וחצי שנות מאסר במקרה זה יש בה חומרה, ועל כן החלטנו להעמיד את העונש בתיק על שלוש וחצי שנות מאסר, שהוא במקרה גם הרף העליון של המתחם שמציע הסניגור עצמו, אף שאיננו נדרשים לכך כאמור; מכל מקום, עברו הפלילי של המערער מונע עונש נמוך יותר, גם בהתחשב בעונש שהושת על שותפו. כן החלטנו לחפוף שלושה חודשים נוספים מן המאסר על תנאי, כך שהתקופה העונשית המצטברת של המאסרים על תנאי תהא שנה ושלושה חודשים. הבאנו בחשבון שהפיצוי למתלונן שולם. איננו נדרשים להפקעה, המחושבת בנפרד.

ה.

התוצאה היא כי המערער ישא בחמישים ושבעה חודשי מאסר בפועל במצטבר בתיק זה (למעט ההפקעה). הערעור מתקבל לפי האמור. המאסר על תנאי שהושת בתיק – בעינו.