ע"פ 309/97רבקה הרן נ. חלי מולדבסקי

בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו נתקבל ערעור המבקשת על פסיקת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין שפסק בית משפט השלום לטובת המבקשת. בית המשפט המחוזי ביטל את פסיקת ההוצאות של בית משפט השלום, והעמידן על סכום של 3,000 ש"ח במקום 500 ש"ח, אך נמנע מלהתערב בשכר טרחת עו"ד שעמד על 3,500 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע עניין זה, באומרו כי הגם שיש לקחת בחשבון את כמות העבודה שהושקעה על ידי צד להליך, הרי ששכר טרחת עו"ד ייקבע בעיקר על יסוד הסכום בו זכה הצד, וכי מכל מקום, הסכום שנדרש על ידי המבקשת חורג מכל פרופורציה סבירה. לגבי הוצאות המשפט, הרי שבית המשפט קבע כי המבקשת לא פירטה כראוי כיצד הגיעה לסכום אותו ביקשה. למרות זאת, החליט בית המשפט להתערב בסכום לאור חוסר ההנמקה של בית משפט השלום מדוע פסק הוצאות שהן נמוכות אפילו מגובה האגרה.

המבקשת טוענת, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי היא לא פירטה את סכום ההוצאות ואת דרך הגעתה לסכום אותו תבעה. כן מעלה המבקשת טענות נוספות כלפי בית המשפט המחוזי, אשר התעלם, לטענתה, מראיות רבות שהובאו בפניו, ומכל מקום שגה בשקילתן. המבקשת טוענת, כי היא נאלצה להסתייע בשירותיו של חוקר פרטי לשם איתור העדים וגביית העדויות, וגם בכך היה על בית המשפט להתחשב. בית המשפט המחוזי צריך היה להתחשב בעובדה שהערכאה הראשונה לא נתנה למבקשת לטעון טענותיה בגין הוצאות המשפט. כן צריך היה בית המשפט לנמק את החלטתו שלא לפסוק למבקשת הוצאות מלאות. המבקשת מעלה טענות בדבר חוסר הסבירות הקיצוני שיש במתן הוצאות כה נמוכות ביחס להוצאות העצומות שהיו לה ולמאמצים הרבים שהשקיעה לשם הזמתה של טענת המשיבה, אשר נתגלתה כלא נכונה. לטענתה, המקרה מעלה סוגיה בעלת חשיבות כללית, לפי שפסיקת הוצאות חלקית תביא למצב בו אנשים יחפשו דרכים חלופיות לפניה לבית המשפט, ותתמרץ עורכי דין להימנע ממיצוי האפשרויות לפעול לטובת לקוחו, שכן אין ביטחון שיפסקו ללקוחו מלוא הוצאותיו. בפסיקת הוצאות בלתי סבירה כאמור יש אף פגיעה בקניינו של אדם ואין היא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הדבר אף גורר עיוות דין ופוגע במראית פני הצדק.

משעיינתי בבקשה ובחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דינה להידחות. החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת כיאות, ויש בה התמודדות עם טענותיה של המבקשת. אדרבה, בית המשפט המחוזי התערב בסכום שנפסק כהוצאות משפט מהטעמים אותם העלתה המבקשת: העדר הנמקה על ידי בית משפט השלום, ההוצאות המרובות שהיו למבקשת בהוכחת טענותיה, ועוד. לא זה המקום לדון בשלל הטענות העובדתיות אותן מעלה המבקשת כתומכות בפסיקת הוצאות גבוהה יותר, אשר עמדו בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט דן ושקל את הראיות ופסק את שפסק תוך התמודדות ראויה עמן.

מכל מקום, טענותיה של המבקשת אינן מעלות כל סוגיה משפטית בעלת חשיבות אשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור, לאחר ששתי ערכאות כבר דנו בסוגיה (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). חסרון הכיס לו טוענת המבקשת - אף אם נכון הוא, ובכך אינני מכריע - אין בו כדי להצדיק דיון שלישי בסוגיה, בה עסקו שתי ערכאות. יש לדחות גם את האמתלה החוקתית בה מנסה המבקשת להיתלות. בית המשפט המחוזי התערב בסכום הוצאות המשפט שפסק בית המשפט השלום, תוך שעמדו לנגד עיניו הראיות כולן, ואין כל בסיס לטעון כי בכך נפגע קניינה של המבקשת, רק משום שבית המשפט המחוזי לא נענה לבקשותיה עד תומן. מבלי לקבוע דבר אוסיף, כי בית משפט זה שב ואמר, שאף אין די בטעות של בית המשפט דלמטה כדי ליתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.