ע"פ 3096/01 יורי שרפוב נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי קיבל כמהימנה את גירסת המתלוננת ביחס לחלק מן המעשים שיוחסו למערער בגדר האישום השני, אך משום כבישת גירסתה והיעדר תמיכה לכך בראיות אחרות פסק לזכות את המערער מחמת הספק מעבירת האינוס שיוחסה לו בגדרו של אותו אישום. נראה לנו, כי הנימוקים שהובילו את בית המשפט למסקנה כי יש לזכות את המערער מעבירת האינוס צריכים היו להובילו לזיכויו גם מיתר העבירות בהן הואשם ביחס לאותה פרשה עובדתית. יש, אמנם, נסיבות שבהן רשאי בית המשפט לפצל עדות של עד, לאמץ את חלקה ולדחות את חלקה. פיצול כזה לא ניתן היה לעשות ביחס לגירסת המתלוננת גבי האירועים נשוא האישום השני בהיותה מיקשה אחת.

לאחר שמיעת טענות הפרקליטים, ולנוכח הערותינו, הודיעה באת-כוח המדינה כי היא מסכימה לקבלת הערעור נגד הכרעת הדין בכל הנוגע לפרשת האישום השני.

המערער הודה, למעשה, ברוב העובדות שנטענו נגדו ושעל יסודן הורשע בעבירות שיוחסו לו באישומים הראשון והשלישי. ביחס למימצאים שנקבעו בהכרעת הדין גבי שתי פרשיות האישום הללו היו לסניגור המלומד הסתייגויות אחדות. שקלנו את טענותיו, אך לא מצאנו בסיס להתערבות בהרשעת המערער באיזו מן העבירות נשוא אישומים אלה. חלק זה של הערעור נדחה אפוא.

הערעור מופנה גם נגד חומרת גזר הדין. נראה לנו כי קבלת הערעור על ההרשעה באישום השני מחייבת התערבות גם בגזר הדין.

אשר על כן אנו מחליטים לבטל את הרשעת המערער בעבירות בהן נמצא אשם בגדר האישום השני. עונש המאסר הממשי שנגזר על המערער יועמד על התקופה שמיום מעצרו ועד היום. משמעות הדבר היא שבהיעדר עילה חוקית אחרת להמשך החזקתו במשמורת יש לשחרר את המערער מבית הסוהר עוד היום. עונש המאסר על תנאי שנגזר על המערער יעמוד בעינו.