בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3113/02
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת א' חיות
המערערת:
מדינת ישראל
נ
ג
ד
המשיב:
אבי בן יצחק אנג'ר
ערעור על גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.3.02 בע"פ 40376/01 שניתן על ידי כבוד השופט א' שהם
תאריך הישיבה:
כ"א בתמוז תשס"ג
(21.7.03)
בשם המערערת:
עו"ד גלי פילובסקי
בשם המשיב:
עו"ד מיכל עורקבי
בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ג'ודי באומץ
פסק - דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1.זהו ערעורה של המדינה על קולת עונשו של המשיב אשר נדון לשלוש שנות מאסר בפועל ולמאסר על תנאי בגין עבירות של ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.
2.המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות הסמים שעיקרן בכך כי נתפס בשדה התעופה עם בואו לישראל מקולומביה, כשברשותו סם מסוג קוקאין בכמות של כ-350 גרם. בית המשפט המחוזי שקל את חומרתן של העבירות בהן הורשע והעריך בצידן את נסיבותיו האישיות של המשיב, את נסיבות הדרדרותו לסמים, ואת הרשעותיו הקודמות בעבירות סמים ורכוש.
באזנו בין השיקולים השונים לחומרה ולקולא ראה בית המשפט המחוזי להשית על המשיב עונש מאסר בפועל של שלוש שנים תוך שהיה ער לקולתו של העונש כדי לאפשר לו פתיחת דף חדש בחייו.
3.המדינה מערערת על קולת העונש שהוטל על המשיב בטענה כי העונש שנגזר עליו אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה המקובלת בעבירות סמים חמורות, בשים לב לכמות הסם שהוברח על ידיו לישראל וטיבו של הסם כסם קשה. באת כוח המשיב טענה בתשובתה לערעור המדינה כי המשיב עושה מאמץ כן לשקם את דרכו והוא נקי מסמים עתה וזאת אף שלא השתלב בתכנית גמילה, ובקשה לתת משקל להתרשמות שירות המבחן כי אין מדובר בנאשם בעל דפוסים עבריינים וכי קיים מיפנה חיובי בהתייחסותו לעבירות שביצע ולצרכי שיקומו.
נציגת שירות המבחן הבהירה כי אף שהמשיב לא השתלב בתכנית טיפולית ישנה אינדיקציה לשינוי מסוים בגישתו ובעמדותיו הראשוניות אשר שללו לקיחת אחריות, ונוכח המאמצים העצמיים שהוא עושה להיגמל מהסם המליצה שלא להחמיר בעונשו.
4.שקלנו את ערעורה של המדינה על רקע מכלול הנסיבות שהובאו בפנינו, ולא ראינו מנוס מהיענות לערעור המדינה ומהחמרה בעונשו של המשיב באורח שיאזן איזון ראוי בין שיקולי החומרה והקולא הפועלים בענין זה.
עבירת יבוא סם הקוקאין בכמות של 350 גרם בה הורשע המשיב היא חמורה ביותר בשים לב לטיב הסם ולהיקף החומר שיובא. מישנה חומרה נודע לעובדה שהמשיב עבר בעבר עבירות סמים ורכוש ואף ריצה עונש מאסר קודם, ונראה כי העבירות בהן הורשע בהליך זה משקפות הידרדרות נוספת לנתיב עברייני שממנו הוא מתקשה להינתק.
המשיב הביע אמנם רצון להשתקם, אולם לא עשה צעד אופרטיבי ממשי כדי להשתלב בתכנית גמילה, או, למיצער, לשתף פעולה בדרך אחרת עם הגורמים הסוציאליים כדי להיעזר על ידם. אף במהלך הדיון בערעור זה ניתנה לו הזדמנות נוספת, על דרך של דחיית ההכרעה בערעור, לעשות צעדים ממשיים לקראת שיקום על דרך גמילה, אולם הוא לא ניצל אותה וסיכויי שיקומו הממשיים נותרו לוטים בערפל ובגדר אי וודאות אף שבשלב זה נראה שהוא נקי מסמים. בנסיבות אלה, עונש המאסר בפועל שנגזר על המשיב בבית המשפט המחוזי מופלג בקולתו ביחס לחומרת מעשי העבירה. כנגד קולת העונש לא התרשמנו כי קיימים כיום סיכויי שיקום ממשיים לגבי המשיב שאפשר שניתן היה במצב דברים אחר לתלות בהם טעם רב-משקל להקלה ממשית בעונש. על רקע דברים אלה לא מצאנו עילה לסטייה ממדיניות הענישה המקובלת על בתי המשפט בעבירות סמים חמורות ואיננו רואים מנוס מהחמרה בעונשו של המשיב כדי להתאימו לקו העונשי המקובל.
אנו מקבלים, איפוא, את ערעור המדינה ודנים את המשיב לעונש מאסר בפועל של 5 שנים במקום 3 שנות מאסר בפועל שנגזרו עליו. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.
ניתן היום, כ"א בתמוז תשס"ג
(21.7.03).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ת