פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
3113/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב, מיום 9.3.09, בת.פ. 2393-08-08, שניתן על ידי סגן הנשיא השופט
כספי זכריה
תאריך הישיבה:
י"ט באייר התשס"ט
(13.05.09)
בשם המערער:
עו"ד בוקשפן תמר
בשם המשיבה:
בשם קצינת המבחן:
עו"ד יעל שרף
גב' מרדר
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
י' הוא קטין יליד חודש יולי 1992, שבינו לקטינה ז' התקיים קשר רומנטי שנפסק ביוזמת האחרונה ואמה, ש'. בחודש יולי 2008 שהה י' בכלא עם קטין אחר – א', יליד חודש יוני 1992. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז נטען, כי י', א' והמערער קשרו קשר לאיים על ז' ואמה במטרה לסחוט מהן כספים. בשיחות טלפון שיזמו הם דרשו מז' שלא תצא מביתה, וש' נדרשה לוודא שכך תעשה בתה. לאחר מכן דרשו אותם מעורבים סכום של 10,000 ש"ח, וכדי לתת תוקף לאיומיהם, הצית המערער בתאריך 29.7.08 את מכוניתה של ש', שחנתה סמוך לביתה. בעקבות כך התקשרו י' וא' לאם, ואמרו לה כי הכוונה היתה לזרוק לעבר ביתה רימוני יד, אולם הוחלט להסתפק בשריפת הרכב כדי להדגיש את רצינות כוונותיהם. בתאריך 31.7.08 הגיע המערער לביתן של ז' וש', וקיבל לידיו את הכסף שדרשו שותפיו. בעקבות כך הוא התקשר לאסיר ששהה עם י' וא' בכלא כדי להודיע על ביצוע משימתו, והוא קיבל הנחיות בדבר חלוקת השלל. המערער נעצר כאשר הכסף בידו.
בחודש טבת התשס"ט (ינואר 2009) הודה המערער בעובדות אשר יוחסו לו, ולאחר קבלתו של תסקיר מבחן, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, סחיטה באיומים והדחה - עבירות לפי סעיפים 499(א), 428 ו-448 לחוק העונשין. בעקבות כך נדון המערער ל-24 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקורבנות בסכום של 7500 ש"ח.
בערעור הנוכחי, המופנה כנגד העונש, נטען, כי בית המשפט המחוזי חרג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת בעניינם של הקטינים; לא נתן משקל הולם להליך השיקומי-טיפולי בו נטל המערער חלק; והתעלם מעקרון האינדיווידואליות בענישה.
לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. הנימוקים עליהם סמך המערער את ערעורו נשקלו לפני ולפנים על ידי בית המשפט המחוזי, ובתוצאה אליה הגיע לא גילינו חומרה כלשהי. המערער, שזה אינו מפגשו הראשון עם החוק, שימש ידם הארוכה של שני חבריו הכלואים כדי לסחוט אשה ובתה, תוך שהוא נוקט באמצעים כדי להדגיש בפני קורבנותיו כי האיום לפגוע בהן רציני. אכן, המערער היה קטין בשעת מעשה ועודנו קטין, אולם קטינות אינה מקימה חסינות כאשר ברור פוטנציאל הסיכון הגלום בנאשם.
היינו ערים לכך שבמערער מתחולל שינוי חיובי בעקבות שילובו בתהליך טיפולי במקום מאסרו, ואנו מקווים כי הוא יתמיד בכך הואיל וכל עתידו לפניו. עם זאת, לא סברנו כי יש בעובדה זו כדי להביא לשינוי בעונש, מאחר ומול הרצון ללכת לקראת המערער עומד אינטרס חשוב לא פחות – הרתעת הרבים ועשיית צדק גם עם הקורבן.
נוכח האמור, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ' באייר התשס"ט (14.05.09)
.
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט