ע"פ 3114/95 פתחי בן מוחמד מוראד נ. מדינת ישראל

המערער הורשע ברצח על-פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977 -. אין חולק כי המערער דקר את המנוח למוות, והערעור סב על קביעתו של בית המשפט קמא כי עובר לדקירה לא היה קינטור

מצד המנוח וכן על קביעתו כי המערער לא פעל מתוך אוטומטיזם .

המנוח היה גיסו של המערער והוא (המנוח) הואשם באינוס אחותו של המערער. המנוח זוכה ברוב דעות בבית המשפט המחוזי, והזיכוי גרם לסערת רוחות במשפחת המערער. לאחר פניות מצד משפחת המערער, והמערער עצמו, לפרקליטות המחוז, הוחלט להגיש ערעור על הזיכוי. באחד הימים שלאחר מכן פגש המערער במנוח ובפגישה זו דקר המערער את המנוח וגרם, כאמור, למותו.

לאחר שנעצר המערער הוא הכחיש כי הוא זה שדקר את המנוח, אולם לאחר שהתוודה בפני מדובב שהוכנס לתאו, הודה המערער בחקירתו בביצוע המעשה.

מדברים שאמר המערער למדובב עולה כי הוא תכנן לרצוח את המנוח לכשתקרה הזדמנות בפניו לעשות כן, ולשם כך אף קנה סכין שנשא עמו. אולם גם אם נתעלם מכך, הרי שבכל מקרה לא טען המערער בפני המדובב כי המנוח הקניט אותו בפגישה שהיתה

ביניהם, בדברים עליהם העיד בבית המשפט. ולא זו בלבד אלא שגם בחקירתו על ידי החוקר אליאס אבו-עטא לא סיפר את שסיפר בבית המשפט. בית המשפט קבע כי הדברים שנאמרו למדובב על שארע בפגישה שיקפו את העובדות כהוויתן, שכן אלה נאמרו סמוך מאד לארוע, כשהמערער משיח לפי תומו ואיננו ער לכך שהשיחה מוקלטת. בהנמקה זו אין אנו רואים מקום להתערב. העולה מכאן, כי גם אם המפגש ביום הרצח לא היה מתוכנן, ברור הוא כי לא היה קינטור מצד המנוח, כמובנו של " קינטור " בהלכה. אם כי לא מן הנמנע כי עצם פנייתו של המנוח אל המערער בנסיון

לחסל את הסכסוך, העלתה את חמתו של המערער.

טענת

האוטומטיזם כרוכה בטענת הקינטור , ואף בה לא מצא בית המשפט קמא ממש. שכן, קבע בית המשפט קמא , ואף בכך אין מקום שנתערב, כי המערער היה בעת הארוע בשליטה מלאה. בית המשפט קמא

לא ראה מקום לאמץ את חוות דעתו של פרופ' לוי מטעם ההגנה כי המערער פעל כאוטומט, כשחוות דעת זו התבססה על נתונים עובדתיים שונים מאלה שהוכחו, ובכך נשמט הבסיס העובדתי של חוות הדעת.

כפי שקבע בית המשפט קמא נתקיימו כל יסודות העבירה, ועל אף שבא כוח המערער, עו"ד בכר, טען כל שניתן לטעון כלפי ממצאים אלה, אין אנו רואים מקום לשנותם, ודין הערעור להדחות.

הערעור נדחה.