ע"פ 3117/11 שאדי סחאקה נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.3.2011 (תפ"ח 46322-08-10, כבוד השופטים י' אלרון , מ' גלעד ו -א' אליקים ).

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין ואיומים. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הרקע לאירועים היה כוונה לביטול אירוסי המערער לאחותו של המתלונן. המערער הגיע לחנותו של המתלונן (הוא אחיה של ארוסתו) כשהוא נושא סכין, ובין השניים התפתח עימות במהלכו איים המערער על חייו של המתלונן. בהמשך, פצע המתלונן את המערער באמצעות סכין יפני. בתגובה, שלף המערער את סכינו ודקר את המתלונן דקירות רבות.

בגזר הדין, שקל בית המשפט המחוזי לחומרה את חומרת העבירה ואת חומרת נסיבות ביצועה. בית המשפט נתן משקל לעובדה כי המתלונן היה הראשון שנקט באלימות. יחד עם זאת, קבע כי לאחר תחילת העימות הפגין המערער אלימות שיטתית ונחושה. מנגד, שקל בית המשפט את העובדה כי למערער אין עבר פלילי מכביד (למעט עבירה בודדת של שיבוש הליכי משפט) ואת העדויות שניתנו בעניינו. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער שבע שנות מאסר, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים שלא יבצע עבירות אלימות מסוג פשע, וכן שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יבצע עבירה לפי סעיפים 186(א) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). בנוסף, חייב בית המשפט את המערער בתשלום פיצויים למתלונן בסכום של 12,000 ש"ח.

מכאן הערעור שלפנינו, במסגרתו משיג המערער על חומרת העונש בלבד. ראשית, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל לעובדה שהמתלונן היה הראשון שנקט באלימות פיזית. בהקשר זה, מעלה המערער טענת אכיפה בררנית, אף שאינו מפרט מה הוא בסיסה (יצוין כי לא חזר על טענה זו בדיון לפנינו). בהמשך לכך, טוען המערער כי היה מקום, בנסיבותיו, ולאור בעיות פסיכולוגיות מהן הוא סובל, לבקש תסקיר מבחן בעניינו טרם גזירת הדין.

במענה, טענה המשיבה בדיון לפנינו כי יש לדחות את הערעור. לשיטתה, העונש שהוטל על המערער משקף איזון נכון בין כלל השיקולים הרלבנטיים. במסגרת זו, שבה המשיבה והדגישה את חומרת העבירה. לצד זאת, טענה כי הבקשה לבחינת הרקע הפסיכולוגי של המערער הועלתה בשלב מאוחר, וכי מכל מקום אין בה כדי לשנות מאחריותו למעשים.

לאחר שבחנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, את הודעת הערעור על צרופותיה ושמענו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להידחות.

כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה שלפנינו, בית המשפט המחוזי שקל את כלל השיקולים הנוגעים לעניין, וכל שהמערער חולק עליו הוא המשקל שניתן לשיקולים השונים. בהקשר זה יצוין כי בית המשפט המחוזי בחן אף דו"וחות פסיכיאטריים שהגיש המערער, וכי סוגיה זו אף הועלתה על ידו במסגרת הודעת הערעור (פסקה 3 לנימוקי הערעור), ומשכך אין מקום לקבל את טענת המשיבה כי נודע לה על טענות המערער בהקשר זה רק בסמוך למועד הדיון בערעור. יחד עם זאת, העיון בפרוטוקול בית המשפט המחוזי מעלה כי המערער לא ביקש מבית המשפט המחוזי שיורה על הזמנת תסקיר מבחן בעניינו. מכל מקום, ברי כי הסמכות לבקש תסקיר מבחן נתונה לבית המשפט בין אם ביקש זאת המערער בין אם לאו. בהקשר זה, המערער לא הצביע על כל פגם שנפל בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לבקש תסקיר מבחן בעניינו, חרף קיומו של עבר פסיכיאטרי, ומשכך, לא מצאנו לנכון להורות על הכנת תסקיר מבחן בעניינו בשלב הערעור.

בהמשך לאמור, העיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי מעלה כי בית המשפט שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים וכי לא נפל פגם במשקל שניתן להם. בית המשפט התרשם באופן ישיר מחומרת העבירה. ברי, כי המערער יכול היה לדעת טרם המעשה כי יצירת עימות מכוון, תוך החזקת סכין, יכולה להוביל לתוצאות הרסניות. יחד עם זאת, כאמור, בית המשפט נתן משקל לעובדה כי המתלונן היה הראשון לשלוף סכין כדי לפגוע במערער. כמו כן, נתן בית המשפט את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המערער. אמנם, בסופו של יום העונש שהוטל עליו חמור הוא, אך אינו חורג מרמת הענישה הראויה, ואינו חמור במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

סוף דבר, הערעור נדחה.