ע"פ 312/06 יגאל שמואלי נ. מדינת ישראל

1.זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב ביצועו של עונש מאסר שנגזר על המערער בהיקף של 9 חודשי מאסר בפועל וזאת עד להכרעה בערעור על העונש שהגיש בבית המשפט המחוזי. המערער נתון במאסר מאז יום 3.1.06.

2.המערער הורשע בתיק העיקרי על פי הודאתו בנסיון לגניבת אופניים, בכך שניסה לחתוך את מנעול השרשרת שלהם. כן הורשע בהחזקת כלי פריצה (ת.פ. 2350/03 בבית משפט השלום בת"א (כב' השופטת שריזלי)). בשלב מוקדם של ההליכים הודה המערער במיוחס לו והורשע. הוא צירף תיקים נוספים להליך זה, ובהם שורה נכבדה של ארועים נוספים של גניבות אופניים במועדים שונים שנעו בין חודש יולי 2002 ועד חודש יוני 2004. בסך הכל מדובר בעבירות שבוצעו ב-9.7.02, 14.8.02, 25.6.03, 30.7.03, 27.5.04, ו-28.6.04.

3.המערער מכור לסמים, ומאז יולי 2004 שוחרר לצורך טיפול גמילה בקהילה טיפולית ובמסגרות אחרות. אלא שבחודש יוני 2005 עזב את הקהילה הטיפולית ונסיונות גמילה נוספים שהתנסה בהם לא צלחו, והוא חזר להשתמש בסמים קשים. לאור זאת שירות המבחן לא חזר להמליץ על מסלול טיפולי לגביו, ונמנע גם מהמלצה כלשהי לענין העונש.

על רקע ריבוי העבירות בהן מדובר והשיטתיות שבהן, ונוכח הרשעות קודמות לחובת המערער, בית משפט השלום גזר עליו 6 חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל עונש מאסר על מאסר על תנאי שהיה תלוי נגדו, באופן ש-3 חודשים ממנו הצטברו לעונש שנגזר. בסך הכל נגזרו עליו, אפוא, 9 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על תנאי. בקביעת העונש, נתן בית המשפט השלום משקל רב לנסיבותיו האישיות של המערער ולמצוקותיו, להודייתו, ולמאמצי הגמילה שהראה.

3.בית המשפט המחוזי, בפניו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונשו של המערער, דחה את הבקשה. הוא מצא כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את עיכוב ביצוע העונש, בעיקר מחמת סיכוייו הקלושים של הערעור בהליך שההרשעות בו התבססו על הודיות הנאשם, ומשהעונש אינו חריג בהיקפו, על רקע ריבוי העבירות ונסיבותיהן, ולאחר שנסיונות הגמילה שנפתחו בפני המערער לא עלו יפה.

4.המערער מבקש מבית משפט זה לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי ולשחררו מהמאסר עד להכרעה בערעורו על גזר הדין שהוטל עליו התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי. ב"כ המערער טענה בערעור בפני כי מדובר בעבירות גניבה ברף הנמוך של סולם החומרה בעבירות רכוש; כי המערער חדל לבצע עבירות מאז יוני 2004 ומאז לא נפתחו הליכים כלשהם נגדו; כי תקופת המאסר שנגזרה עליו קצרה, בניכוי ימי המעצר, וסיכויי הערעור אינם מבוטלים בעיקר נוכח ההליך הטיפולי שבו מצוי המערער עתה, אשר אם ייקטע, עלול הוא לבטל את ההישגים שהושגו בענין זה עד עתה.

5.דין הערעור להידחות. אמת הדבר, כי תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המערער הינה, קצרה ביחס, ובנסיבות מסוימות תקופת מאסר בפועל למשך זמן קצר עשויה להצדיק עיכוב ביצוע תחילת המאסר עד להכרעה בערעור המופנה כנגד פסק דין שניתן נגד נאשם. עם זאת, משך תקופת המאסר איננו שיקול יחידי העומד לעצמו בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי לענין עיכוב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור. יש לבחון לענין זה את מכלול הנסיבות שברקע הענין, ולהשקיף על משך תקופת המאסר שהוטלה על רקע כל הנתונים הצריכים לענין.

בצדק קבע בית המשפט המחוזי בענייננו כי השיקול המרכזי השולל עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער הינו סיכויי ערעור קלושים שאינם מבשרים הסתברות גבוהה להפחתת העונש, ולא כל שכן להפחתה ממשית של העונש. המערער הורשע בסידרה ארוכה של עבירות גניבת אופניים במועדים שונים ולאורך תקופה של שנים. העבירות הן סדרתיות ובוצעו כענין של שיטה, ככל הנראה על רקע התמכרות לסמים. מהלכי הגמילה שהועמדו לרשות המערער בבחינת הזדמנות נדירה עוד בטרם גזירת דינו לא עלו יפה למרבית הצער. אי לכך, הסכנה מפני הישנות מעשי עבירות נשארה בעינה, והיא מאיימת על שלום הציבור ובטחונו. העבירות נעברו כאשר מאסר על תנאי בר הפעלה היה תלוי מעל ראשו של המערער, אך נראה כי גם עונש מרתיע זה לא היה די בו כדי להניאו מהמשך מעורבות בפלילים. בית משפט השלום נתן דעתו לכלל השיקולים לחומרה ולקולא בענישה, וגזר עונש, שבנסיבות הענין, ולכאורה, אינו חריג בחומרתו. נוכח כל אלה, סיכוייו של הערעור על העונש שנגזר אינם טובים, ואין לי אלא לאמץ את קביעות בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא לעכב במקרה זה את ביצוע עונשו של המערער, חרף התקופה הקצרה יחסית שנגזרה עליו לענין ריצוי עונש מאסר.

5.מאחר שהמערער החל כבר בריצוי עונש המאסר ב-3.1.06, ונוכח תקופת המאסר הקצרה, יחסית, שהוטלה עליו, מתבקש לעשות על מאמץ להקדים את הדיון בערעור המערער גופו ככל שרק ניתן כדי שלא לייתרו, כולו או חלקו, כפי שהמליץ בית המשפט המחוזי בסיפא להחלטתו.

הערעור נדחה.