ע"פ 3122/02 האני( בן סלימאן ) אל-צאנע נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

המערער, צעיר שהיה בן 21 בעת ביצוע העבירה, הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בהריגתו של צעיר אחר בשם עומר נאסר (להלן: עומר), ונידון בעקבות הרשעתו לעונש מאסר של 12 שנים מתוכן 10 שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. על פי העובדות בהן הודה המערער, התפתחה בינו לבין עומר קטטה בעת ששניהם בילו במועדון לילה בעיר רחובות. במהלך הקטטה קרע המערער את חולצתו של עומר ושרט אותו בצווארו. בעקבות הקטטה סולק המערער מהמועדון ולאחר שיצא החוצה, יצא עומר בעקבותיו. בהיותם בחוץ, ביקש המערער מחבריו "שיביאו לו משהו, ברזל". שוב התפתח דין ודברים בין המערער ובין עומר, וזה האחרון הניח ידו על המערער וביקש ממנו שיוריד את מה שיש לו ביד. בשלב זה, התלקחה הקטטה מחדש, במלוא עוזה, והמערער דקר את עומר באמצעות סכין מספר דקירות רצופות בזו אחר זו בפלג גופו השמאלי. עומר צנח מתבוסס בדמו ולאחר זמן קצר נפטר כתוצאה מנזקים חמורים שנגרמו ללבו בעקבות מעבר שתי תעלות דקירה דרך בית החזה. המערער הסתלק מהמקום ולא נמצא, עד שהסגיר עצמו למשטרה לאחר למעלה מחודשיים.

בית המשפט המחוזי קבע בגזר דינו כי התנהגותו של המערער היתה התנהגות חמורה, "שכן הוא פצע את המנוח בקטטה שהיתה במועדון וגם לאחר שהוצא מהמועדון לא עזב את המקום אלא המשיך להתקוטט שוב עם המנוח ודקר אותו למוות". לא נעלם מעיני בית המשפט כי חלק מעדי הראיה העידו שגם המנוח וחבורתו לא טמנו ידיהם בצלחת, אלא יצאו מהמועדון בעקבות המערער והתקוטטו עמו. עם זאת ציין כי נגע האלימות החמורה שפשה במקומותינו והשימוש בסכין לקטילת חיי אדם מחייב תגובה עונשית מחמירה. לאחר ששקל את הנימוקים לקולה ולחומרה, ציין בית המשפט כי גם אם מעשהו של המערער לא נמצא ברף העליון של עבירת הריגה, מבחינת חומרתו, אין לראותו כנמצא ברף התחתון או סמוך לו, וגזר על המערער תקופת מאסר של 10 שנים בפועל.

לפנינו טען בא-כוחו של המערער כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה בגוזרו עליו תקופת מאסר כה ממושכת. הוא ציין את עברו הנקי של המערער, את העובדה שמדובר בבחור נורמטיבי עד לאירוע, אשר סיים בהצלחה 12 שנות לימוד, ועבד למחייתו. עוד טען כי העונש שנגזר על מרשו חורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות. לא מצאנו בטיעוני הסניגור כל נימוק המצדיק התערבות להקלת העונש שנגזר על המערער. אכן מצער הדבר כי צעיר שאינו בעל רקע עברייני והתנהגותו עד לאירוע היתה ללא דופי נכשל בעבירה כה חמורה. מן העובדות שהמערער הודה בהן עולה כי הוא נהג באלימות רבה, הן בהיותו בתוך המועדון והן לאחר שהוצא ממנו. גם אם נכון הדבר שהמנוח יצא מן המועדון בעקבות המערער כדי להתקוטט עמו, הרי היה זה המערער שהחזיק בידו אותו חפץ מסוכן, "הברזל", ולאחר מכן שלף סכין ודקר את קרבנו למוות. התנהגותו לאחר המקרה אינה מצביעה על חרטה, והנסיבות שאפפו את האירוע בו קופדו חייו של צעיר שיצא לבלות במועדון, הינן נסיבות חמורות. בית משפט זה שב ומדגיש בפסקי דינו את הצורך לעקור את התופעה של שימוש בסכין הנשלפת על נקלה לשם פתרון סכסוכים של מה בכך. כנגד העונשים המקלים, עליהם הצביע הסניגור, הופנינו על ידי באת-כוח התביעה לשורה של פסקי דין מהם עולה כי בשנים האחרונות מחמירים בתי המשפט עם עבריינים מסוגו של המערער. אם אמנם הוטלו בעבר עונשים מקלים בשל מעשי אלימות חמורים שתוצאתם קטלנים, הרי אין לנו אלא לחזור ולעמוד על כך שיש להחמיר בעונשים המוטלים בגין מעשי הריגה מן הסוג שהיה כאן, כדי להרתיע מפני הקלות הבלתי נסבלת של השימוש בסכין ומפני הזלזול בחיי אדם.

אשר על כן דין הערעור להידחות.