ע"פ 3130/04 דורג'אם ג'בארין נ. מדינת ישראל

הערעור שבכותרת מופנה כנגד החלטה של בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשה של המערער לביטול תוספת פיגורים בגין קנס. על העניין שבפניי חולשת הוראת סעיף 69 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, הקובעת כי

69.(א) בית-המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי-תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע.

(ב) הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית-המשפט או הרשם רשאים להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד.

(ג) החלטת בית-המשפט או הרשם ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית-המשפט בענין אזרחי, אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה.

ההליך שבפניי נופל לגדר הוראה זו, שכן טענת המערער הינה כי יש לפטרו מתשלום תוספת הקנס, נוכח העובדה שהפיגור בתשלום הקנס היה פועל יוצא של היות המערער במאסר בתקופה הרלוונטית. משכך, חלה הוראת סעיף 69(ג) על סדרי הערעור בהליך זה, ולפיה רשאי המערער לתקוף את החלטת הערכאה הקודמת אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה. המערער אינו מצביע בערעורו על רשות כאמור.

במצב זה, אני מאפשר למערער להצביע, תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, על רשות כאמור. לא יעשה כן, יובא הערעור בפניי, לשם מחיקתו מן הרישום.