ע"פ 3131/09 פייסל אסעד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הכיר את המתלוננת על רקע היותה מעסה ורקדנית בטן מקצועית. בעקבות כך הוא קשר עם הנאשם האחר בפרשה זו, טארק חטיב, לשדוד את המתלוננת בביתה. ביום 4.8.08 התדפק המערער על דלת ביתה של קורבנו בנצרת, וזמן מה לאחר שנכנס לשם התדפק על הדלת גם טארק. המתלוננת חששה לפתוח את הדלת, ובעת שביקשה לטלפן למשטרה, פתח המערער את הדלת ואפשר לשותפו – שהיה רעול פנים ובידו סכין – להיכנס. טארק דרש מהמתלוננת למסור לו את כספה, ומשהושיטה לו 600 ש"ח בלבד, הוא תקף אותה, בעט בה וחזר ודרש ממנה לגלות לו היכן היא מסתירה את הכסף. בשלב זה, התחזה המערער כמי שגם הוא נפל קורבן לשוד, ועקב מה שנחזה כ"איומיו" של טארק, החל לערוך חיפוש בדירה בתורו אחר כסף. אותו חיפוש נשא פרי, שעה שנמצאו בתנור אפיה מזומנים בסכום של כ-80,000 ש"ח, וכן נמצאו שם תכשיטיה של המתלוננת, שערכם נאמד בסכום של 20,000 ש"ח. לאחר שביצעו את זממם, הסתלקו המערער ושותפו מן הדירה.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. בהמשך, נדון המערער ל-18 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

המערער, הסבור כי העונש נוטה לחומרה יתרה, משיג עליו בפנינו. נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לכל אחד מאלה: הודאת המערער וחרטתו; גילו הצעיר והעדר עבר פלילי; המלצתו של שרות המבחן להסתפק בעונש צופה פני עתיד; והשלכותיהם של ההרשעה והעונש על עתידו של המערער.

אין בידינו להיעתר לערעור. המערער נתן את ידו לשוד שבוצע באופן ברוטאלי, ובמהלכו גזלו המערער ושותפו את כספה ועדייה של אשה אומללה. למעשה זה קדמו מחשבה ותכנון בהם נטל

המערער חלק פעיל. על התנהגות זו היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, הן כדי לגמול למערער והן כדי להרתיע את הרבים. העונש שהושת בפועל הנו מתון ביותר, ועל כן לא ראינו מקום לשנות ממנו.