ע"פ 3131/14 אגבאריה חביב חביטי נ. שריף בלאח אבו עקל

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופטת דיאנה סלע) מיום 3.4.14, שעניינה קנס צופה פני עבר וצופה פני עתיד בגין ביזיון בית המשפט.

1.

בין המבקשים למשיב קיימת מחלוקת לגבי בעלות במקרקעין, המתבררת בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: התביעה העיקרית ). הורתו של ההליך בצו מניעה שניתן בשעתו בבית משפט השלום בחדרה, ולאחר הליכים שונים, שאיני רואה להידרש להם, ואשר במהלכם בוטל הצו ולאחר מכן הושב על כנו, ניתן לזכות המשיב ביום 12.12.10 צו מניעה זמני, שהורחב בהמשך והוחל גם על מבקש 2.

2.

ביום 6.10.13 הגיש התובע בקשה לבית המשפט המחוזי (כב' השופטת דיאנה סלע) וביקש לחייב את הנתבעים, והמבקשים ביניהם, בקנס על פי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: הבקשה הראשונה לביזיון ), בטענה כי הנתבעים ממשיכים לבנות במקרקעין על אף צו המניעה הזמני שניתן נגדם. בית המשפט קיבל את הבקשה וחייב את הנתבעים בקנס יומי בסך 1,000 ₪ לכל יום הפרה, החל מיום הגשת הבקשה לביזיון. הנתבעים עתרו לביטול ההחלטה בטענה כי זו ניתנה מבלי שנתאפשר להם להשמיע את עמדתם. בית המשפט נעתר לבקשה, ביטל את החלטתו והשית על הנתבעים הוצאות בלבד.

3.

ביום 11.2.14 הגיש התובע בקשה נוספת לחיוב הנתבעים בקנס (להלן: הבקשה השניה לביזיון ).

בהחלטתו מיום 3.4.14, לאחר דיון במעמד הצדדים, קיבל בית המשפט את הבקשה והטיל על הנתבעים קנס בסך 70,000 ₪ בגין הבניה שבוצעה מיום 23.10.13 ועד ליום הדיון בבקשה, וכן קנס בסך של 3,000 ₪ לכל יום נוסף שבו יפרו את צו המניעה הזמני מכאן ואילך. בנוסף, השית בית המשפט על הנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שלפניי.

4.

המבקשים טענו לשיהוי מצד המשיב, שפנה לבית המשפט רק כשנתיים לאחר שניתן צו המניעה הזמני, מה שמעיד על כך שלא היה מעוניין לאכוף את צו המניעה. עוד נטען כי שגה בית המשפט כשהטיל על המבקשים קנס מיידי (בסך 70,000 ₪) ולא הסתפק ב"קנס על תנאי" בלבד (3,000 ₪ לכל יום נוסף של הפרה). לטענתם, הטלת קנס מיידי מהווה סטיה מתכליתה העיקרית של פקודת ביזיון בית המשפט שמטרתה להטיל סנקציות "צופות פני עתיד" ולא סנקציות מיידיות. באשר למאזן הנוחות טוענים המבקשים כי הבית שנבנה כבר גמור ומאוכלס, ובמועד בו החיל בית המשפט את צו המניעה הזמני גם כנגד המבקש 2, היה הבית כבר במצב של שלד וגדרות. עוד נטען כי למשיב אין כל זכויות במקרקעין, וכי הקנס שהוטל עליהם הוא בלתי מידתי ויוביל לנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדם.

5.

אומר בקצרה, כי אפילו מהבקשה עצמה עולה כי המבקשים הפרו ברגל גסה את צו המניעה הזמני שניתן נגדם, ובית משפט קמא עמד על הדברים בהרחבה בהחלטתו. גם טענת השיהוי שהעלו המבקשים כנגד המשיב, אם בכלל, אינה יכולה לעמוד להם בכל הנוגע לבניה שביצעו לאחר הגשת הבקשה הראשונה לביזיון.

ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע פסק דין ועל מבקש עיכוב הביצוע להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. כך במיוחד מקום בו מדובר בפסק דין כספי, שאז הנטל על המבקש גבוה יותר שכן הנחת היסוד היא כי מימוש פסק דין לתשלום כסף הינו דבר הפיך הניתן להשבה דרך כלל (ראו, לדוגמה, ע"א 6881/13 בשן בר-אילן שרותי ניהול בע"מ נ' מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ (19.12.2013)). כוחו של כלל זה יפה גם לגבי הליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט (ראו החלטתי בע"פ 7921/13 שיווק א.א משקאות קלים וחריפים בע"מ נ' תבורי, שותפות מוגבלת לשיווק פסקה 5 והאסמכתאות שם (10.12.13))). המשמעות היא אפוא כי ברגיל לא יעכב בית המשפט ביצוע פסק דין כספי, לרבות קנס המוטל במסגרת פקודת ביזיון בית המשפט, אלא אם יצביע המבקש על טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.

6.

למרות זאת, אני נכון להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע הנוגעת לרכיב הקנס בסך 70,000 ₪, נוכח טענת המבקשים כי רכיב זה אינו צופה פני עתיד. זאת, מבלי שנעלמה מעיניי הפסיקה שנזכרה על ידי בית משפט קמא בהחלטתו המפורטת, ולפיה ניתן בנסיבות מסוימות להטיל גם סנקציה של קנס שתוקפו מיידי (ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר משק פרחים "דן" , פ"ד נח(4) 184 (2004)). את השאלה אם המקרה שבפנינו מתאים לכך, אותיר למותב שידון בערעור.

6.

בכפוף אפוא לעיכוב ביצוע תשלום הקנס בסך 70,000 ₪, הבקשה נדחית, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.