ע"פ 3144/06 מדינת ישראל נ. שלומי משה

השופט א' א' לוי:

בשעת לילה מאוחרת של אחד מלילותיו של חודש ספטמבר 2005, פנה המתלונן למשיבים וביקש מהם בקול רם סיגריה, ומשסרבו לו, הוא קילל אותם. בתגובה, רדפו המשיבים אחר המתלונן אשר נס על נפשו, וכשהדביקוהו, הכו אותו נמרצות, משיב 1 דקר אותו מספר פעמים בראשו ובעינו באמצעות כלי חד, ואילו משיב 2 הלם בו עם אבן על ראשו.

המשיבים הודו בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשעו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, גזר להם בית המשפט המחוזי בנצרת את עונשם: על משיב 1 הוטלו 20 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, והופעלו שני עונשי מאסר על-תנאי שעמדו נגדו (חודשיים ו-15 חודשים), חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שהתוצאה הסופית היתה שהוא נכלא ל-30 חודשים. כמו כן חולטה התחייבות עליה חתם משיב זה בעבר. באשר למשיב 2 - הוטלו עליו 24 חודשי מאסר, ו-14 חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן, הופעלו שני עונשי מאסר על-תנאי (חודשיים ו-16 חודשים), חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שמשיב 2 נכלא ל-35 חודשים.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד קולתו של גזר הדין, ולאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעוני הצדדים על-פה, מסקנתנו היא כי הדין עם המדינה. חומרת מעשיהם של המשיבים הנה מופלגת, והתמונה המצטיירת היא כי מדובר במשיבים אלימים, שעד ליומנו זה טרם הפנימו את הפסול שבמעשיהם, אדרבא, מתוך תסקיריו של שירות המבחן עולה כי הם לא הביעו חרטה, לא גילו אמפטיה כלפי קורבנם, וגם נכונותם להירתם לתהליך טיפולי הנו מילולי בעיקרו. זאת ועוד, לשני המערערים עבר פלילי, גם בעבירות אלימות, ובתחום זה ראוי להדגיש את עניינו של משיב 2. בשנת 2000 הוא נמצא אשם בהחזקת סכין, תקיפה הגורמת חבלה ומעשה מגונה בקטין. בחודש מאי 2002 הוא נשפט על שורה ארוכה של עבירות סמים ואלימות, ועדיין לא סבר בית המשפט כי הגיעה השעה להחמיר עמו. בשנת 2004 היה משיב 2 מעורב בשני אירועים אלימים. על האחד בו נטען כי השתתף בתגרה, הוא נדון לחודש מאסר. בתיק האחר נמצא כי הוא תקף עם אחרים אדם, על רקע עניין של מה בכך, ודקר אותו בחפץ חד, ובעקבות כך נדון ל-14 חודשי מאסר. אותו גזר דין ניתן בחודש ספטמבר 2005, וכפי שעינינו רואות, לא חלף זמן רב עד שמשיב 2 שב וביצע את העבירה בה עוסק הערעור שבפנינו.

הנה כי כן, בפנינו ניצבים שני משיבים שחטאו ושבו וחטאו בעבירות אלימות, והמקרה הנוכחי מלמד עד כמה הסלימה התנהגותם. מפני נאשמים מסוג זה מצווה בית המשפט להגן על הצבור, ולהשקפתנו, אין בעונשים שגזר בית המשפט המחוזי כדי להלום את חומרתו של האירוע הנוכחי ותוצאתו הקשה. ועוד נוסיף, כי לא ראינו מקום לאבחן בין המשיבים בשאלת העונש הראוי להם, הואיל ומול עברו הפלילי המכביד של משיב 2, ניצבת מעורבותו וחלקו הפעיל של משיב 1 בפרשה הנוכחית.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור, ומעמידים את עונש המאסר בו ישאו המשיבים בפועל על שלוש וחצי שנות מאסר. אנו מוסיפים ומורים כי מתוך התקופה המצטברת של עונשי המאסר על-תנאי שהופעלו בעניינו של משיב 1 (17 חודשים), 10 יצטברו למאסר בתיק זה. תקופה דומה תצטבר למאסרו של משיב 2 מתוך התקופה הכוללת של המאסרים המותנים שעמדו נגדו, והתוצאה הסופית היא שני המשיבים ישאו ב-52 חודשי מאסר. המאסר על-תנאי שנגזר בתיק הנוכחי – יעמוד בעינו.