ע"פ 3145/98 יצחק וקנין נ. מדינת ישראל

המערער הורשע - על בסיס הסדר טיעון - בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 32/97), בעבירות של תקיפת קטין ואיומים כלפי קטינים וחסרי ישע; ונדון בשל כך לארבע שנות מאסר לריצוי בפועל ולעשרים וארבעה חדשים מאסר על תנאי.

בבסיס הרשעתו של המערער עומדות העובדות הבאות: בחצי השנה שקדמה למעצרו ולהגשת כתב האישום נגדו, נהג המערער להכות את אשתו וילדיו מכות קשות באגרופים, בחגורות ובבעיטות. לשיאה הגיעה האלימות בה נקט כלפי שתיים מבנותיו בכך: שבהזדמנות אחת, הטיח המערער את ראשה של בתו מ' (שהיתה אז כבת 14) ברצפה ובעט בה בכל חלקי גופו; בהזדמנות אחרת בעט בבתו א' (שהיתה אז כבת 15) חבט בה באגרופיו ורמס את משקפיה; ובהזדמנות נוספת חבט בבתו מ' במחבט שטיחים וזרק כיסא על בתו מ', כשהוא מאיים להכותה בצינור ברזל.

הערעור מכוון כנגד חומרת העונש.

טענתה העיקרית של באת כח המערער היא: שעם האשמתו במעשים הנ"ל חלה תמורה באורח חשיבתו של המערער; והוא התחיל להבין את חומרת מעשיו ושאסור היה לו לנהוג כפי שנהג. בעזרת הגורמים המקצועיים בבית הסוהר פתח המערער בטיפול, שנועד לסייע לו להתגבר על דחפיו האלימים והגיע להישגים משמעותיים. בשלב מסויים הוכנסו למסגרת הטיפול גם אשתו ובנותיו של המערער. המערער יוצא לחופשות שאותן הוא מבלה בבית; ועל פי הערכת קצינת המבחן בתסקירה המשלים, ניכרת התמתנות ממשית בגישתו ויש סיכוי טוב שהוא לא ישוב לסורו.

על רקע הדברים האלה ביקשה הסניגורית, והמליצה נציגת שירות המבחן, לקצר במידת מה את מאסרו של המערער.

שקלנו את טענת הסניגורית ואת המלצתה של קצינת המבחן, אך לאור חומרתם המופלגת של המעשים שבהם הורשע המערער, החלטנו שלא להתערב בגזר הדין. אנו מקויים שהמערער יתמיד בדרכו החדשה, לטובתו ולטובת בני משפחתו.

הערעור נדחה.