ע"פ 3163/10 עו"ד בריק רומן נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (השופט ח' נחמיאס ) מיום 21.4.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-תת"ע 2084/07.

1.

ביום 31.5.2007 נרשם כנגד המערער דו"ח תנועה, המהווה את כתב האישום נגדו, ובו יוחסה לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת. ביום 24.9.2009, לאחר ניהול הוכחות, הרשיע בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (השופט ח' נחמיאס ) את המערער במיוחס לו בכתב האישום. ביום 14.10.2009 נגזר דינו של המערער ל-46 ימי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה; קנס כספי בסך 2,500 ₪; ופסילה מותנית לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים.

2.

המערער ערער על פסק דינו של בית השלום לתעבורה בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ח' סלוטקי ). ביום 31.12.2009 נדון הערעור והתקבל. בפסק דינו, ציין בית המשפט המחוזי כי בבית משפט השלום התקיימה ישיבת הוכחות אחת בסיומה ביקש המערער לדחות את הדיון לשם הבאת עד מומחה, ואולם בית משפט השלום לא אפשר לו לזמן את העד מאחר שלא זימן אותו לאותה ישיבת הוכחות כפי שנדרש. בית המשפט המחוזי קבע כי לא היה מקום לדחות את הבקשה לשמיעת עד הגנה, ומשכך נקבע כי פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל והתיק יוחזר אליו לצורך שמיעת העד המומחה בלבד והמשך שמיעת המשפט משלב זה. בהמשך, נקבע התיק לשמיעה מחודשת ליום 25.2.2010 בבית משפט השלום, בפני השופט נחמיאס . בדיון שהתקיים ביום 25.2.2010 ביקש המערער כי המותב יפסול עצמו מלישב בדין (להלן: בקשת הפסלות ). בבקשת הפסלות נטען כי קביעת התיק בפני אותו מותב הינה "תקלה מנהלית" מאחר שהשופט הרשיע את המערער תוך: "קביעת אמירות קשות וחריפות גם כנגד אמינותי כאדם גם כנגד מקצועיותי כעו"ד". כן ביקש המערער את דחיית הדיון בתיק בכדי להותיר לו שהות להכנת עדות המומחה.

בהמשך הדיון דחה השופט נחמיאס את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע השופט כי התיק הוחזר לדיון בפניו בהתאם לעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן ציין השופט, כי הדבר אף עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה. באשר לבקשתו של המערער לדחיית מועד הדיון, נעתר השופט לבקשה זו ודחה את המשך הדיון בתיק ליום 15.4.2010.

3.

בדיון שהתקיים ביום 15.4.2010 חזר המערער על בקשת הפסלות, בציינו כי לתחושתו השופט נחמיאס יתקשה לזכותו נוכח הדברים שנאמרו על-ידו בעבר בדונו בתיק, וכן כי האמירה של בית המשפט המחוזי היתה כללית במהותה ולא התייחסה לעניין המותב שידון בתיק. בהמשך הדיון דחה בית המשפט בשנית את בקשת הפסלות, בקובעו כי הוא אינו מחזיק בכל דעה מוקדמת על המערער. כן ציין השופט, כי בית המשפט המחוזי התכוון בבירור להחזיר את התיק לאותו מותב, שכן על-פי פסק דינו יש לאפשר למערער להשמיע עד מומחה מטעמו ולא לשמוע מחדש את כל הראיות בתיק. לבסוף ציין השופט, כי אם יהיה צורך לזכות את המערער, ולו מחמת הספק הסביר, אין ספק שיעשה כן.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני, בו חוזר המערער על הנטען בבקשת הפסלות ומוסיף כי החלטות נוספות שנתקבלו על-ידי השופט נחמיאס בהליך הנדון בפניו מעידות על משוא פנים כלפי המערער. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ומששקלתי את טענות המערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כבר נפסק לא אחת כי דבר יום ביומו הוא שערכאת הערעור מחזירה את התיק לשמיעה לאותו שופט אשר שמע עדים ואף קבע לגביהם ממצאי מהימנות, וחזקה על שופט מקצועי שיוכל לדון מחדש בתיק ללא משוא פנים (ראו: ע"פ 7724/02 צבי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.10.2002); ולאחרונה גם: ע"פ 1726/10 כהן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 6.4.2010)). עוד יצוין, כי במקרים בהם ערכאת הערעור מתכוונת להעברת התיק לשופט אחר, הרי היא בדרך כלל מוסיפה הוראות מפורשות בקשר לכך (ע"פ 6462/02 מדינת ישראל נ' מנדורי (לא פורסם, 27.8.2002)). בנסיבות המקרה דנן, ייתכן ונפל פגם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בכך שהשופט לא אפשר למערער לזמן את העד המומחה מטעמו. אולם בנסיבות העניין אני סבורה כי יש ליתן תוקף לדברי בית המשפט לפיהם יוכל לשפוט בעניין בלב פתוח וללא דעה קדומה. לפיכך, לא שוכנעתי כי קיימת תשתית אובייקטיבית במקרה הנדון לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים.

הערעור נדחה.