ע"פ 317/05 ורלם יוספשווילי נ. מדינת ישראל

1.לפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין. המערער הורשע בעבירת אינוס ונגזרו עליו שש שנות מאסר מהן שלוש שנים בפועל והיתרה על תנאי. לא ביקשנו את תשובת המדינה.

2.השאלה שהיתה שנויה במחלוקת בהליך זה היא שאלת ההסכמה. לא היתה מחלוקת על כך שהמתלוננת, נערה צעירה ילידת 1984, היתה בדרכה לפגוש את החבר שלה בטיילת, המתלוננת נסעה עם המערער "טרמפ" ברכבו. המערער והמתלוננת הגיעו לשפת הים ברכבו של המערער, עברו למושב האחורי של הרכב, ושם קוימו יחסי מין. בית המשפט קבע כי יחסי המין היו בכפייה, כפי שטענה המתלוננת. עו"ד מלמד ניסה לשכנענו להתערב בממצא זה של בית המשפט המחוזי, על אף שממצא זה מבוסס על מהימנות. בנימוקי הערעור המפורטים מנה אחת לאחת סתירות שונות בדברי המתלוננת, עניינים מהם התעלם, לטענתו, בית המשפט המחוזי, ועניינים בהם טעה בית המשפט המחוזי. כשהתבקש להציג דוגמה לטעות ציין שבית המשפט המחוזי, במקום מסויים בהכרעת הדין, רשם כי המתלוננת הלכה עם חברה לביתו לאחר האירוע, בעוד האמת היא שהשניים הלכו למלון, כפי שצויין במקום אחר בהכרעת הדין. בכל הטענות הללו לא מצאנו ממש. בית המשפט אינו חייב למנות כרוכל את כל הסתירות שמציין הסניגור, וגם הדוגמא לטעות שמציין הסניגור היא עניין שולי וחסר משמעות.

3.עו"ד מלמד מוסיף וטוען כי המתלוננת העלילה על המערער עלילה כדי לשכנע את חברה, שביקש לנתק את הקשר ביניהם, שהיתה סיבה להתנהגותה באותו לילה. במקום לספר את האמת (לטענתו) כי קיימה יחסי מין בהסכמה סיפרה כי נאנסה. לא נוכל לקבל טיעון זה, גם כאן מבקשנו הסניגור להתערב בממצאי אימון.

נוסיף, ולא בשולי הדברים: גרסתה של המתלוננת מוצאת חיזוק של ממש בשיחה מוקלטת בין המתלוננת והמערער בה אמר המערער למתלוננת כי "התחלת לצעוק והתחלת עם הרגלים לזרוק אותם וגם אמרתי לך שתרגעי". אין זה תיאור של יחסי מין בהסכמה. למערער לא היה בעדותו הסבר משכנע לדברים אלה שאמר וגם סניגורו לא הצליח לשכנענו שיש לדברים הסבר אחר זולת זה שיחסי המין לא היו בהסכמה.

אשר לערעור לעונש: בצדק ציין בא כוח המערער כי אם, בניגוד לטענתו, עשה המערער את מה שהורשע בו – העונש של שלוש שנות מאסר עונש קל הוא. כך גם אנו סבורים.

סוף דבר: הערעור נדחה על שני חלקיו.

המערער יתייצב לריצוי העונש ביום 5.2.2005 עד השעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בתל אביב ללא צו עיכוב יציאה מראש.