ע"פ 3174/95 אחמד עמאש נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של אינוס לפי סעיף 345(ב)(1)(3) ו-(4) לחוק העונשין, בעבירת התפרצות בכוונה לבצע פשע ובעבירה של תקיפת קטין, כאשר העבירות כולן קשורות באותו אירוע. הוא נדון ל11- שנות מאסר, מתוכן 8 שנות מאסר בפועל והיתרה - על תנאי.

בית המשפט המחוזי קבע, כי בהתאם לנטען בכתב האישום, המערער הגיע לבית אחת מבנותיו כשהוא שתוי, פרץ לדירה תוך שבירת הדלת, השתולל ושבר רהיטים. במהלך שהותו בדירה, היכה המערער את בת אחותו, קטינה בת 13, ששהתה בדירה, חבל בה ואחר כך קרע את מכנסיה מעליה ואנס אותה. הקטינה נמלטה מן המערער כשהיא חבולה, בקפיצה מחלון הבית.

הרשעתו של המערער מבוססת בעיקרה על הודעה שמסרה הקטינה לחוקרת הנוער יום לאחר האירוע. בית המשפט מצא כי להודעה זו נמצא סיוע בראיות התביעה, וכי מכלול הראיות מבסס את גרסת התביעה בשלמותה.

בערעור שלפנינו תקף בא כוח המערער את ההרשעה והעלה טענות כנגד אמינות ההודעה וכנגד ראיות הסיוע עליהן התבסס השופט קמא.

הודעתה של הקטינה בפני חוקרת הנוער הוקלטה והצדדים מצאו אי דיוקים בתמליל שהיה בפני בית המשפט. אולם בסופו של דבר, אפשרנו לסניגור להגיש תמליל מטעמו אשר הוכנסו בו תיקונים מטעם התביעה בהסכמה.

בהודעתו במשטרה לא חלק המערער על נוכחותו במקום ואף אישר כי הרים יד על הקטינה וסטר לה. המחלוקת נסבה אך על השאלה אם ביצע בה מעשה מיני.

בבית המשפט בחר המערער שלא להעיד, ויש לראותו כמי שהכחיש הכחשה גורפת את המעשים המיוחסים לו.

עיון בתמליל מלמד, כי הקטינה סיפרה את גירסתה בדבר המעשה המיני ברצף וללא הדרכה מצד חוקרת הנוער, וכי סיפורה אינו מצביע על עוינות למערער אלא הוא בבחינת תיאור מפורט של שורת מעשים שבוצעו בה בעת האירוע.

הסתירות בגירסתה של הקטינה, שבא-כוח המערער טען להן, אינן משמעותיות. הן מתייחסות לתיאור המעשה המיני עצמו וקשה לצפות מנערה צעירה שעברה חוויה טראומטית כפי שתיארה המתלוננת, לדייק בפרטי פרטים בכל הנוגע לאופן ביצוע האונס.

אכן, הודעתה של הקטינה בפני חוקרת הנוער טעונה סיוע. אולם, סיוע כזה נמצא למכביר. נסתפק בהצבעה על חלק מראיות הסיוע.

הקטינה העידה כי ננשכה על-ידי המערער בכתפה ובגבה בשעת ביצוע המעשים המיניים, ואכן - נמצאו סימני נשיכה במקומות אלה בגופה.

מיד לאחר המעשה סיפרה הקטינה את אשר אירע לה, אולם נאסר עליה על-ידי אביה לספר כי נעשה בה מעשה מיני. רק בגלל החבלות הובהלה לרופא אשר החליט להעבירה לבית חולים. אולם, באותו שלב לא נמסר לאיש מן הרופאים כי מדובר בעבירת מין. מטעם זה, גם לא בוצעה באותו יום בדיקה כמקובל בתלונה על אונס. עם זאת, גם בבדיקה החיצונית שבוצעה על-ידי הרופא בבית החולים "הלל יפה", נמצא כתם דם באיבר המין של הקטינה. הרופא העיד, בחקירתו הנגדית, כי "כתם הדם יכול שייגרם כתוצאה ממגע מיני, אם כי לא ניתן לקבוע בודאות שלא נגרם כתוצאה ממכה".

בני משפחתה של הקטינה, אשר כאמור, סירבו לחשוף את המעשה המיני המיוחס לראש המשפחה, שרפו, לטענתה, את בגדיה התחתונים. אולם, הקטינה הציגה את המכנסיים שלבשה, שהיו קרועים, ולפי חוות דעת של מומחה מז"פ, ניכר כי נקרעו תוך שימוש בכוח.

בני המשפחה - אשר מסרו גרסאות במשטרה, שיש בהן כדי לתמוך בגרסת הקטינה באשר למצבו של המערער כאשר הגיע לבית והיה שיכור, ובעובדה כי הקטינה התלוננה באוזניהם מיידית על מעשה האונס - חזרו בהם בעת עדותם בבית המשפט והיו כולם עדים עוינים. הודעותיהם במשטרה נתקבלו והן תומכות בגרסה המפלילה.

לבית המשפט הוגשה קלטת המתעדת שיחה בין המערער ובתו פאוזיה, שבדירתה התרחשו האירועים. מתמליל שיחה זו עולה, כי המערער תידרך את בתו בגירסה שיש בה כדי למנוע את הפללתו בעדותה. עדויות בני המשפחה בבית המשפט לאחר מכן תואמות גירסה זו.

לכל אלה יש להוסיף, כי הסניגור המלומד לא הצליח להצביע על מניע כלשהו שיהיה בו כדי להסביר מדוע תעליל הקטינה על דודה סיפור כה מחריד. העובדה, כי אף אחד מבני המשפחה לא היה מוכן להעיד נגד המערער והעובדה שנאסר על הקטינה לחשוף את הסיפור, שוללת גירסה אפשרית כאילו שימשה הקטינה מכשיר בידי מישהו מבני המשפחה לעלילה נגד המערער.

אשר על כן, לא ראינו להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

העונש אשר הוטל על המערער בגין המעשים החמורים שהורשע בהם אינו חמור, גם אם מביאים אנו בחשבון שהופקע רשיון האסיר של המערער בגין הרשעה קודמת ברצח ואונס.

אשר על כן, דין הערעור להידחות.