ע"פ 318/09 ולרי נביטסקי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בתום הליך ממושך ורב היקף הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב את המערערים בעבירות של קשירת קשר להשגת מטרה אסורה, ייצור נשק בלא רשות על פי דין, החזקת נשק, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר וכניסה לישראל שלא כחוק – עבירות לפי סעיפים 500(7), 144(ב2), 420 ו-441 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. כמו כן, הורשעו מערערים 1, 2 ו-3 בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. לאחר שקוימו ההליכים לעניין גזר-הדין, דן בית המשפט המחוזי כל אחד מהמערערים לתקופות מאסר מצטברות בגין העבירות שהורשעו: קשירת הקשר – שנתיים; ייצור נשק והחזקתו – שבע שנים; שימוש במסמך מזויף והתחזות כאדם אחר – 3 שנים; וכניסה לישראל שלא כחוק – שנה אחת. בסך הכל נדון כל אחד מהמערערים לשלוש עשרה שנות מאסר, מתוכן 11 שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

2.

בכתב האישום יוחסו למערערים מספר אישומים, שממרביתם זוכו, ולמעשה עומדות כבסיס ההרשעה העובדות שהובאו בגדרו של האישום הראשון בלבד, ולהלן תמציתן:

בחודש מאי 2001 הקימו עזרא גבריאלי (להלן: גבריאלי), יורם צרפתי ומאיר אברג'יל שותפות להפעלתם של בתי קפה אינטרנט המספקים שרותי הימורים. בסמוך לכך חברו גורמים נוספים – רפי ומשה אוחנה מטעם משפחת אבוטבול מנתניה, ויעקב אלפרון מטעמו של גבריאלי ושותפיו, להקמתו של עסק דומה בכפר-סבא והוד השרון. בחלוף מספר חודשים נתגלע סכסוך בין השותפים, במהלכו הופעלה אלימות והוצתו בתי קפה. נטען, כי על רקע זה גמרו האחים אוחנה אומר לרצוח את יעקב אלפרון, אחיו – נסים אלפרון וגבריאלי, ולצורך זה הם פעלו באמצעות ארבעה מתוך הנאשמים הכלולים בכתב האישום – שלום שטרית (להלן: שטרית), ירון סנקר (להלן: סנקר), גיא חסיד (להלן: חסיד)

ואמיל קיג (להלן: אמיל). נטען, כי לקשר היה שותף אדם נוסף – מריוס בניסקאוסקס (להלן: מריוס). על רקע זה יצאו חסיד ואמיל לליטה שם פגשו את מריוס, והכל מתוך כוונה לרתום לקשר רוצחים שכירים, שייכנסו לישראל על ידי גניבת הגבול עם מצרים. לטענת המשיבה, המערערים הם הרוצחים השכירים שחדרו לישראל שלא כדין, ולאחר שעשו זאת שוכנו בדירה בתל-אביב, ובהמשך העתיקו את מקום מגוריהם לכפר סבא. עוד נטען, כי המערערים צוידו בתיעוד מזויף – דרכונים, תעודות זיהוי ורישיונות נהיגה, וכן נמסרו להם כלי רכב גנובים שגם זהותם זויפה על ידי הסרתן של לוחות הזיהוי המקוריות והחלפתן באחרות. לבסוף נמסר למערערים ארסנל של כלי נשק שהיקפו התברר במהלך חיפוש שערכה המשטרה בתאריך 14.2.07 בדירתם. ארסנל זה כלל את אלה: חמישה רובי סער, שלושה אקדחים, תת-מקלע עוזי, שני מטילי "לאו", שתי לבנות חבלה, שלושה רימוני רסס, נפצים מסוגים שונים, כוונת טלסקופית, משתיקי קול, תחמושת, טלפון סולולארי לצורך הפעלה מרחוק של מטען חבלה; וכן ציוד הסוואה כגון פאות, שפמים וכובעי גרב.

3.

באשר לעבירה של קשירת קשר לפי סעיף 500(7) לחוק העונשין, קבע בית המשפט המחוזי (ראו עמ' 274 להכרעת הדין), כי " הנאשמים כולם ידעו וחברו יחד בכדי לבצע מעשים אסורים – פליליים במובהק – כאשר כלי הנשק המשקפות, הפאות והשפמים והתיעוד המזויף שנתפסו בדירה שימשו כמסד אפשרי להוצאת תוכניותיהם מן הכוח אל הפועל. קשרים אלה מנותקים הם ומובחנים הם גם מהפרשה הספציפית הקשורה ביעקב אלפרון, שכן... מכלול שלם של ראיות משותפות ומנותקות מפרשת יעקב אלפרון מצביע על מפגש רצונות של כלל הנאשמים, שתכליתו ביצוע מעשים פליליים אחרים, שטיבם לא הוברר והוכח די הצורך".

4.

את מסקנותיו ביחס לעבירה של ייצור נשק, סיכם בית המשפט המחוזי בעמ' 277 של הכרעת-הדין, ובלשון המקור: " דבריו של גבירץ [מומחה מטעם מעבדת נשק], בצירוף העובדה שעל השולחן בחדר הצפוני ניתן להבחין בבירור בגלילים ובטבעות מתכת שונות, במה שנראה בברור כשולחן עבודה, כמו גם שיחת הטלפון מיום 10.2.04 של נאשם 1 [שטרית]... לגבי שימוש בצמר פלדה (מרכיב שנמצא במשתיק קול, שהיה מחובר לרובה קלצ'ניקוב שנתפס בדירה), מקיימים חשד כבד, שלפחות חלקם של משתיקי הקול יוצרו בדירה, בה התגוררו [המערערים]. חשד זה לא הוסר או הוסבר בכל דרך שהיא על ידי [המערערים], אשר כשלו בשקריהם...". באשר ליתר העבירות בהן הורשעו – שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר וכניסה לישראל שלא כדין, לא היתה כלל מחלוקת, הואיל והמערערים הודו בכך.

5.

בית המשפט המחוזי הדגיש בגזר-דינו כי המערערים זוכו מעבירות נוספות שיוחסו להם, אולם גם במצב זה נותרה התמונה חמורה ומדאיגה. עניין לנו עם ארבעה אנשים בעלי נתינות זרה, שהגיעו לישראל בדרך לא דרך, ונכנסו אליה שלא כחוק. בישראל הוכנה תשתית לקליטתם, הוכנו עבורם מסמכי זיהוי מזויפים, ואף נשכרה דירה למגוריהם. אותה דירה הפכה ל"מעבדת נשק" בזעיר אנפין, ושימשה לאחסונם של כלי נשק רבים אשר פגיעתם הרעה אינה טעונה הוכחה. בנסיבות אלו שוב אין ספק כי המערערים הטריחו עצמם מרחוק למטרה אסורה, ועל מהותה של אותה מטרה ניתן ללמוד מכלי הנשק שנועדו לשמש בה, אף כי לא נקבע מה היה היעד לפעילותם.

להגעתם של המערערים לישראל קדמו מחשבה ותכנון, וככל הנראה הוחלט להשתמש בהם כדי להקשות בהמשך על רשויות החקירה לאתר את מבצעיהן של העבירות. בנסיבות אלו ההיגיון מחייב כי המערערים זומנו כדי לבצע "פיגוע איכותי", וניסיון החיים מלמד שאת מחירם של פיגועים מסוג זה משלמים רבים בחייהם, ולעתים קרובות לא רק מי שהיה יעד לפיגוע אלא גם כאלה שנקלעו לרוע מזלם לזירה באקראי. רבות דובר לאחרונה על נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית, ומקרה זה מלמד על עליית מדרגה והסלמה במוכנותם של עבריינים להשתמש בכל אמצעי כדי לממש את זממם. על תופעה זו מצווה בית המשפט להגיב בענישה מכבידה, ולפיכך, אף שתקופת המאסר שהושתה על המערערים אינה קלה כלל ועיקר, לא ראינו מקום לשנות מגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.