ע"פ 3182/06 מוהנד גבאלי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער ואחר – פרחאת גבאלי – גנבו בחודש מאי 2005 לוחיות זיהוי של רכב אחר, והרכיבו אותן על רכבו של פרחאת. בתאריך 29.5.05, בשעת צהרים, נסעו המערער ואחר ברכבו של פרחאת, ואותה שעה היו פניהם רעולות ובידיהם אקדחים. כאשר הבחינו ברכבו של המתלונן – בהא נאשף – נוסע לקראתם, הם עצרו לידו והחלו להתקדם לעברו כשאקדחיהם שלופים. הם הורו למתלונן לצאת מרכבו, אולם זה האחרון גילה תושייה ופתח בנהיגה מהירה לתוך העיר טייבה. בכתב-האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי בשלב זה ירו המערער והאחר לעבר הרכב הנמלט, וכתוצאה מכך נפגע המתלונן משני קליעים שחדרו לבטנו ולירכו הימנית. ועוד נטען, כי המערער והאחר רדפו אחר הרכב הנמלט, עד שבשלב כלשהו איבד המערער את השליטה על המכונית בה נהג ופגע בקיר של בית קפה. רק אז נטשו המערער ושותפו את הרכב ונמלטו. באותו יום הגיע המערער לתחנת משטרה, וטען כי רכבו נגנב.

המערער, שהיה בן 18 בעת האירועים שתוארו עד כה, הודה בפני בית המשפט המחוזי בעובדותיו של כתב האישום, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, יריות באזור מגורים ושינוי זהות של רכב – עבירות לפי סעיפים 329(א)(1), 340א' ו-413ט' לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מכוח הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המשיבה לגזור למערער ארבע וחצי שנות מאסר, מאסר על-תנאי, וכן לחייבו לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח. המערער היה רשאי לטעון לעניין תקופת המאסר כהבנתו.

לאחר שהונח בפניו תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, הושתו על המערער 50 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם למתלונן את הפיצוי עליו הוסכם.

בערעור שבפנינו נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, כאשר לא נתן משקל ראוי לגילו הצעיר, לעברו הנקי מהרשעות קודמות, להודאתו, ולהידרדרות שחלה במצבו הנפשי מאז מאסרו. כן נטען, כי כליאה ממושכת עלולה להיות כרוכה בסיכול הסיכויים לשקם את המערער.

איננו סבורים כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בעונש. המערער, חרף גילו הצעיר, חטא בעבירות אשר חומרתן גלויה על פניהן. הוא נשא עמו נשק, לא היסס לעשות בו שימוש כדי לפגוע במתלונן, ונראה כי רק תושייתו של זה האחרון ונחישותו מנעו פגיעה קשה פי כמה. זו אינה עוד משובת נעורים של קטין, אלא מעשה שקדמו לו מחשבה ותכנון, ואין לך ראייה טובה יותר לכך מאשר המרדף שניהל המערער כנגד קורבנו, עד שפגע עם רכבו בקיר של בית עסק. אכן, עד כה לא הורשע המערער בפלילים, אולם הוא נמנה על אלה שבמעשה אחד חושפים הם לעיני כל את הסכנה הטמונה בהם לציבור, ולכך חשיבות מכרעת במיוחד בתקופה בה הפכה האלימות לתופעה שכיחה בקרב החברה בישראל.

בנסיבות אלו איננו סבורים כי בית משפט קמא החמיר עם המערער, ומכאן החלטנו לדחות את הערעור.