ע"פ 3188/07 ג'אסר עמאש נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות שוד ותקיפה הגורמת חבלה ממש. נטען, כי באחד מימיו של חודש אוגוסט 2006, בשעת לילה, הוא ניגש לשתי נשים מבוגרות שישבו על ספסל בגן ציבורי, דחף אותן בחזן ובראשן והפיל אותן לרצפה. על אחת מהן הוא נשכב ומשך בכוח את תיקה, ולאחר שקנה בו אחיזה נמלט מהמקום. באותו תיק היה מכשיר טלפון נייד, והמערער השתמש בו לצרכיו.

המערער הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ולאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, הוא נדון ל-30 חודשי מאסר, 18 חודשי מאסר על-תנאי, והופעל מאסר על-תנאי בן 8 חודשים שעמד נגדו, במצטבר.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער חרף נסיבות חייו הקשות – בחור צעיר, שמגיל רך הוחזק בידי משפחות אומנות הואיל והוריו מכורים לסמים. כן נטען, כי המערער עצמו משתמש בסמים, וכליאתו הממושכת עלולה לסכל כל סיכוי לשיקומו וגמילתו.

המערער שוהה בכלא מאז חודש אוגוסט 2006, ומתסקיר שהגיש שרות המבחן בחודש נובמבר 2007, עלה כי הוא השתלב בתהליך גמילה בכלא חרמון, וככל שיתמיד בכך הוא אמור להתגורר בהמשך בהוסטל, אם ועדת השחרורים תסכים לשחררו טרם זמנו. במצב זה הוחלט לדחות את המשך הדיון בערעור, מתוך כוונה להוסיף ולעקוב אחר ההתקדמות הטיפולית. מתסקיר עדכני שהוגש לנו בימים אלה עולה, כי המערער מתמיד בתהליך הגמילה, ושרות המבחן המליץ על הפחתה מסוימת בעונש כדי לעודד אותו להתמיד באותה דרך שבסופה הוא אמור לסגל לעצמו אורחות חיים מהוגנות.

נקדים ונאמר, כי איננו סבורים שבית המשפט המחוזי החמיר עם המערער. אדרבא, נראה כי הוא הקל עמו, ואפשר אף מעבר למתחייב מנסיבות האירוע. המערער תקף שתי נשים מבוגרות, ושדד את ארנקה של אחת מהן תוך שימוש באלימות. נוכח העובדה שמעשים מסוג זה שוב אינם חריגים, ולאור הצורך להגן על חסרי ישע בכלל, ומבוגרים בפרט, יש להחמיר בענישה, ואולי כך ניתן יהיה להקטין את ממדיה של תופעה מבישה זו. עם זאת, החלטנו לעשות צעד לקראת המערער, ואנו נוהגים כך הואיל וחרף נסיבותיו האישיות הקשות, הוא עשה במהלך שהייתי בכלא תפנית שאסור להתעלם ממנה, כאשר נרתם לתהליך גמילה ממושך ותובעני. מהתסקיר הנוכחי עולה כי המערער עומד על סף סיומו של שלב הגמילה, וככל שיינתן לו שחרור מוקדם, הוא ישולב בהוסטל, שם ינסו גורמי הטפול להכין אותו לקראת שיבתו לקהילה. בנסיבות אלו, ונוכח הסכמת המשיבה, אנו מחליטים להורות על חפיפה של חלק מתוך המאסר על תנאי שהופעל, כך שהתוצאה תהיה שמאסרו הכולל של המערער יעמוד על 35 חודשים. יתר חלקי גזר הדין – יעמדו בעינם.