ע"פ 3196/07 נחמה מילר נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בפועל בן חמש שנים שהטיל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט כ' חאלד) על המערערת בת"פ 40288/05 ביום 14.3.2007, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה על

גזר הדין.

1.

ביום 19.11.2006 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט כ' חאלד) את המערערת על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של גניבה בידי עובד, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עשיית שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד. אישום נוסף, אשר ייחס לה עבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה הושמט מכתב האישום בהתאם להסדר הטיעון. על פי העובדות בהן הודתה, עבדה המערערת במכללת אריאל (להלן: המכללה ) בין השנים 1994 ל-2005 כמנהלת חשבונות, והחל משנת 1996 שימשה כראש מדור ספקים ובנקים במחלקת החשבות במכללה. במסגרת תפקידיה הנפיקה המערערת המחאות באמצעות מערכת ממוחשבת בהתאם להוראות שקיבלה, לרבות המחאות לסטודנטים שהיו זכאים להחזרי תשלום מן המכללה. את ההמחאות אותן קיבלה הייתה אמורה המערערת להעביר לחתימתם של שני מורשי החתימה במכללה, המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים, ולאחר מכן להעבירם לנמען ואילו העתקי ההמחאות היו אמורים להיות מתוייקים על ידה בקלסר המיועד לכך. בין השנים 2000-1998, בהן פעלה בהנהלת החשבונות של המכללה מערכת מחשוב קודמת, גנבה המערערת כספים מן המכללה באמצעות המחאות במספר בלי ידוע, תוך שהיא מזייפת ורושמת בהן לפקודתה ולפקודת בני משפחתה סכומים שונים. כתב האישום פירט חמש המחאות שזויפו בדרך זו על סך כולל של 18,428 ₪. בתחילת שנת 2000 הופעלה בהנהלת החשבונות של המכללה מערכת מחשוב חדשה. באמצעות מערכת זו הפיקה המערערת כ-1,133 המחאות לפקודתה ולפקודת ילדיה בסכומים הנעים בין 2,000 ל-5,000 ₪ בכל המחאה. על גבי המחאות אלה זייפה בכתב ידה חתימות הנחזות להיות חתימותיהם של מורשי החתימה, באופן שכל המחאה נראית כאילו הופקה כדין. לאחר הנפקה של המחאה מזויפת שינתה המערערת במערכת הממוחשבת את שם המוטב ל"הכנסות שכר לימוד תלמידים" ורשמה מספר זהות פיקטיבי של סטודנט במקום המיועד לרישום פרטי ההמחאה במחשב. את ההמחאות המזויפות נהגה המערערת להפקיד בחשבונות שונים שלה ושל בני משפחתה ואת העתקי ההמחאות המזויפות שהנפיקה העלימה המערערת ונמנעה מלתייקם בקלסר המיועד לכך, כדי למנוע את חשיפת מעשי הגניבה, המרמה והזיוף שביצעה. במעשים המתוארים לעיל גנבה המערערת סכום מצטבר של למעלה מ-4,675,239 ₪ במאות מקרים, תוך שהיא מזייפת המחאות ומסמכי מחשב.

2.

ביום 14.3.2007 גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את דינה של המערערת. בגזר דינו עמד בית המשפט על כך שחומרת מעשיה של המערערת נובעת לא רק מן ההונאה, הזיוף והגניבה שבוצעו על-ידה כעובדת. עיקר החומרה במעשיה, כך ציין בית משפט קמא בהחלטתו, נעוץ בעובדה שהמערערת כממונה על הנפקת המחאות שימשה במשרת אמון והיא ניצלה את האמון שניתן בה לצרכיה שלה. בית המשפט המחוזי אף הדגיש בגזר דינו את הצורך "להכריז מלחמת חורמה על עבירות שמבוצעות תוך מעילה באמון המערכת, ותוך גזילת כספו של הציבור מטעמים של בצע כסף...". אל מול שיקולים אלה, בחן בית משפט קמא את טיעוני ההגנה לעונש. בא כוחה של המערערת ציין בטיעוניו את הודאתה של המערערת במעשים המיוחסים לה, את שיתוף הפעולה עם חוקריה ואת נכונותה להחזיר את מלוא סכומי הגניבה. עיקר טיעוני המערערת התמקדו במצבה הפיזי והנפשי. בא-כוחה הדגיש את תהליך הידרדרותה מאז הגשת כתב האישום נגדה, בציינו כי אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי במשך כחודשיים וחצי וכי לאחר מכן המשיכה לנטול תרופות וביצעה מספר ניסיונות אובדניים. המערערת, על פי טיעוני בא כוחה, אינה מתפקדת בחיי היומיום ושוהה במיטתה רוב שעות היום במצב של דיכאון עמוק, כפי שאף עולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינה. בא כוחה הוסיף והפנה לשורת מחלות מהן סובלת המערערת ובכללן אסטמה, בעיות במיתרי הקול, התקפי לב וצנתורים. עוד טען כי הנאשמת סובלת מבידוד חברתי בשל חשיפת מעשיה, אשר הגיע עד כדי ניתוק כל קשריה החברתיים, למעט קשריה עם משפחתה הגרעינית. בא כוחה ציין את הסבל הרב שנגרם למשפחתה של המערערת והפנה לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה כי נשקף סיכון לחייה אם יוטל עליה עונש מאסר, בהדגישו כי היא זקוקה להמשך טיפול ולפיקוח על הליך שיקומה.

לאחר שאיזן בין השיקולים השונים שהוצגו בפניו, כאמור, השית בית המשפט המחוזי על המערערת עונש מאסר לתקופה של 5 שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. לבקשת המערערת הוסיף בית המשפט והורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר למשך 30 ימים וקבע את תחילת ריצויו ליום 15.4.2007.

3.

מכאן הבקשה שבפניי לעכב את ביצוע

עונש המאסר שהושת על המערערת. המערערת טוענת כי בתקופה בה שהתה במעצר בית, מאז הגשת כתב האישום ועד עתה, לא מעלה באמון בית המשפט ולו פעם אחת. בא כוחה שב ומציין כי המערערת סובלת מבעיות בריאות קשות, פיזיות ונפשיות, והוא מוסיף ומפרט כי המערערת אושפזה בבית החולים למשך שלושה ימים במהלך חג הפסח האחרון בשל תעוקת לב ואי ספיקת חמצן, וכי הדיכאון העמוק בו היא שרויה הביא לאובדן רצונה לחיות אשר התבטא במספר ניסיונות אובדניים שביצעה. נוכח מצבה הקשה, טוען בא כוחה כי תחילת ריצוי עונש המאסר כעת יגרום למערערת נזק קשה ובלתי מוצדק. לשיטתו סיכויי הערעור על חומרת העונש גבוהים, במיוחד נוכח העובדה שבית משפט קמא לא נתן בגזר דינו משקל הולם לנסיבותיה האישיות הקשות ולהודאתה במעשים בהם הואשמה. לפיכך, טוען בא כוח המערערת כי יש מקום לעיכוב ביצוע העונש, על מנת שלא תימצא המערערת מרצה את מרבית עונשה טרם הישמע ערעורה.

4.

דין הבקשה להדחות. הערעור שהוגש מכוון כנגד חומרת העונש ונוכח המעשים החמורים שבהם הורשעה המערערת על פי הודאתה, הסיכוי כי בעקבות הערעור יומתק עונשה באופן שלא יכלול מאסר בפועל או באופן שירוצה רובו ככולו בטרם הישמע הערעור, אינו גבוה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל הצדקה לעכב את תחילת ריצוי העונש על ידי המערערת. ממסמך של דר' בירגר, מנהל מב"ן, שהוצג על ידי המשיבה במהלך הדיון, עולה כי השב"ס והחטיבה לפסיכיאטריה משפטית ערוכים לטפל במערערת ובבעיות שמהן היא סובלת כפי שתוארו במסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו של דר' בירגר. אשר על כן, הבקשה נדחית והמערערת תתייצב לריצוי עונשה ביום א', 29.4.2007 עד השעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. בשולי הדברים ראיתי לציין כי נוכח הבעיות הרפואיות והנפשיות שמהן סובלת המערערת, מן הראוי כי המזכירות תקדים את שמיעת הערעור, ככל שהיומן מאפשר זאת.