ע"פ 3196/09 סולימאן אלחמידי נ. מדינת ישראל

המערער הורשע במספר עבירות על חוקי התעבורה ובהן עבירה של נהיגה נמהרת, עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח (תפ"ח 8058/05). בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' צלקובניק) השית על המערער 48 חודשי מאסר, מתוכם 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו והיתרה על תנאי. בנוסף, רישיון הנהיגה של המערער נפסל לתקופה של שלוש שנים מתום מאסרו. ביום 12.4.2009, הגיש המערער לבית משפט זה הודעת ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ועימה בקשה זו לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, אותו מיועד המערער לרצות החל מיום 19.4.2009. לבקשת המערער ובהסכמת המדינה עוכב הביצוע עד לדיון בפני היום.

כתב האישום

1.

לפי כתב האישום, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה המערער פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת על פי החלטת בית המשפט לתעבורה בבאר שבע. למערער אין רישיון נהיגה בר תוקף מאז 25.1.1998. העובדות המתוארות בכתב האישום הן כדלקמן: ביום 9.2.2005 בשעה 11:30, נהג המערער בנתיבות, ברכב מסוג "רנו אקספרס"

(להלן: הטנדר ) שלא

היה מורשה לנסיעה מאז יום 6.4.2004. למעשה, המערער נהג מבלי שיהיו בידו רישיון נהיגה או ביטוח רכב. לצד המערער ישב אחיו, עומר אלחמידי (להלן:

עומר ). במהלך נהיגתו בעיר, נתבקש המערער על ידי שוטרי ניידת שיטור (להלן:

הניידת ) לעצור את רכבו. בתגובה, המערער האיץ את מהירות הרכב, ניסה לעקוף רכב שנסע לפניו, תוך היצמדות לימינו, ומשלא הצליח לעקפו, עבר לנתיב השמאלי תוך הימלטות מהניידת הדולקת בעקבותיו (להלן: האירוע הראשון ). במהלך הנסיעה, לפני כיכר שד' ירושלים, רח' אחת עשרה נקודות, סטה המערער ימינה עם רכבו, במטרה לעקוף רכב מסחרי שנסע לפניו, עלה עם שני גלגלי הרכב על מדרכה והחל לעקפו מצד ימין. התנגשות המערער ברכב המסחרי נמנעה אך בזכות העובדה שנהגו סטה בחדות מנתיב התנועה ועלה על אי תנועה (להלן: האירוע השני ). בהמשך, באזור השוק העירוני בנתיבות, ביצע המערער פניית פרסה במקום, תוך שימוש בבלם היד ונעילת גלגליו האחוריים של רכבו, כך שהפנייה הסתיימה כשפני הטנדר ניצבו מול חזית הניידת. נהג הניידת הצליח לבלום בלימת חירום וכך נמנעה פגיעה בניידת ובשוטרים שישבו בה (להלן: האירוע השלישי ). בהמשך, המערער נסע במהירות לעבר הולכי רגל שעמדו על הכביש סמוך לכלי רכב חונים, ודריסתם נמנעה רק לאחר שהם "השליכו" עצמם לצדדים (להלן: האירוע הרביעי ). בשלב מסוים, לאחר שיצא מן השוק העירוני ומן השטח הבנוי של נתיבות, עלה המערער על המדרכה והחל לנסוע לעומק השטח שהיה בוצי באותה העת. כעבור כחמישים מטרים, שקע הטנדר בבוץ ועצר. המערער ועומר ירדו מן הרכב והחלו במנוסה רגלית, עד שלבסוף הם נעצרו על ידי השוטרים שדלקו אחריהם.

2.

בגין מעשים אלו הואשם המערער בעבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10 בצירוף סעיף 62 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970; נהיגה ברכב לא מורשה לפי סעיף 2 בצירוף סעיף 62 לפקודת התעבורה; ונהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 10 בצירוף סעיף 62 לפקודת התעבורה.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

3.

בבית המשפט המחוזי, המערער הודה בנהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, בנהיגת רכב שאינו מורשה לנסיעה ובהכשלת שוטר במילוי תפקיד, בשל העובדה שהמשיך לנהוג על אף הוראת השוטרים לעצור ובשל בריחתו מפני השוטרים. ואולם, המערער כפר בעובדות כתב האישום האחרות וטען כי לא ביצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה, שכן תקופת הפסילה הסתיימה לפני מועד ביצוע הנהיגה. המערער טען כי חשש מפני השוטרים משום שלא הסדיר את רישוי הרכב ואף לא היה בעל רישיון בר תוקף, ולפיכך "ברח ברגל לשטח". לטענתו הוא הבחין בשוטרים לראשונה רק באזור השוק העירוני בעת שעצר את רכבו ועלה על השטח הקרקעי. המערער טען כי לא יכול היה לשמוע את השוטרים עד אותו שלב, בשל רעשי הרכב, הגשם, הרדיו שפעל ברכב וחלונות הרכב שהיו סגורים. המערער אף טען כי לאחר מעצרו הוא הוכה על ידי השוטרים ואפו נשבר, אלא שהתיעוד הרפואי אשר נטען שישנו לא הוגש לבית המשפט על ידי ההגנה. לדברי המערער, הוא לא סיכן איש בדרך נהיגתו, ובכלל זה הולכי רגל שלא נראו כלל בנתיב נסיעתו, והוא לא נהג מעבר למהירות של 30 קמ"ש , נוכח תנאי מזג האוויר, המטען שהיה על הרכב ותקלה שהייתה בהילוך הרביעי של הטנדר.

4.

בית המשפט דחה את טענת המערער כי הבחין בשוטרים רק באזור השוק העירוני וקבע כי אין ספק שהמערער הבחין בניידת עוד קודם לכן, וכי גם המערער הודה במניע להתנהגותו לאור חששו מפני מפגש עם השוטרים, שעה שהוא נוהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח רכב. נקבע כי לא ניתן היה לטעות בזיהויה של הניידת, בייחוד לאור השימוש המשולב במערכת כריזה, סירנה, הבהוב אורות, והפעלת אורות כחולים מהבהבים על גג הניידת והעובדה שהמערער לא טען לליקויים רפואיים שיכלו למנוע ממנו לראות או לשמוע את האמור. בית המשפט מצא את עדותו של עד התביעה, השוטר אסרף, שביצע את המרדף אחריו (להלן: אסרף ), מדודה ומאופקת וקבע כי אסרף לא ניסה לתאר תיאורים דרמטיים מיותרים של מידת הסיכון שגרם המערער בנהיגתו. ואולם, עד זה הודה כי התמקדותו ברכב הנמלט מנעה ממנו לשים לב לפרטים הקשורים בדרך נהיגתם של שני כלי הרכב שנקלעו לנתיב נסיעתו של המערער (במסגרת האירוע הראשון והשני). בנוסף, נקבע כי העבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה בכוונה מחמירה, אשר יוחסו למערער, הן מהעבירות החמורות ביותר בחוק העונשין. לפיכך, יש לתמוה איפוא על בחירת התביעה להעיד מטעמה לגבי אירועי הנהיגה רק את אסרף, אף שבניידת שהו שני שוטרים נוספים. על כן, בית המשפט קבע כי עדותו של אסרף באשר לשלושה מתוך אירועי הנהיגה, אינה מניחה

תשתית ראייתית נאותה לביסוס אישום בעבירות החמורות המיוחסות למערער.

לעניין האירוע הראשון (עקיפת הרכב הראשון), נקבע כי עדותו של אסרף מלמדת על ניסיון עקיפה בעל פוטנציאל סיכון, אך לא ניתן להסיק כי הוכחו במובהק נסיבות של סיכון חיי אדם וכי המערער היה מודע ברמה גבוהה של הסתברות למימוש האפשרות של סיכון לחיים. אותה קביעה עמדה גם בעניין האירוע השלישי של פניית הפרסה שביצע הטנדר שבסיומה נטען כי הוא ניצב בפני ניידת המשטרה. נקבע כי אין ראיות ברורות לעניין מיקומה של הנסיעה באזור השוק או מקום ביצוע הפרסה וכי מעדותו של אסרף לא הובהר מה טיב הסיכון שנגרם ליושבי הניידת. לפיכך, נקבע כי לא הוכח כדבעי שהמערער סיכן את חייהם של שוטרי הניידת, תוך מודעות לסיכון שנגרם. לעניין האירוע הרביעי הקשור בסיכון הולכי הרגל, נקבע כי בהעדר פרטים ברורים לגבי מיקומם של הולכי הרגל, ביחס לרכב המתקרב ופרטים מבהירים ביחס לרוחב הכביש, קשה לקבוע מהי מידת הסיכון שנגרמה לאותם הולכי רגל

עקב דרך נהיגתו של המערער. ואולם, בית המשפט קיבל את עמדתה החלופית של ההגנה לפיה בדרך נהיגתו הנמהרת והרשלנית של המערער, היה קיים פוטנציאל ממשי לגרימת סיכון לחיי אדם או לגרימת חבלה, באופן המגשים את רכיבי העבירה לפי סעיף 338 (א)(1) לחוק העונשין.

לעומת זאת, לעניין האירוע השני (עקיפת הרכב המסחרי), נקבע כי הסיכון באירוע נהיגה זה הינו גלוי לעין, בוודאי גם למערער עצמו. לא זו בלבד שהעלייה על המדרכה ודחיקת הרכב המסחרי עוררה סיכון ברור לנהגו של הרכב הנעקף, אלא גם תמרון הרכב נעשה בתנאי סיכון מוגברים, בעת כניסה לכיכר, ברכב עמוס ולא יציב, עם ליקוי מכני

כפי שטען המערער, במזג אוויר חורפי, בכביש רטוב, ובמהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, כל זאת תוך בריחה מניידת הדולקת מאחור. המערער טען כאמור, כי אירוע מעין זה לא התרחש, ואולם בית המשפט העדיף את עדותו של אסרף על פני עדותו של המערער, אשר הכחיש באופן גורף וכוזב כל אירוע נהיגה יוצא דופן. על כן, נקבע כי לעניין האירוע השני הוכחו כל יסודות העבירה בדבר סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

לפיכך, לעניין האירועים הראשון, השלישי והרביעי, בית המשפט הורה על זיכוי המערער מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה והרשעתו תחתה בעבירה של נהיגה נמהרת לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין. לעניין האירועים הראשון והרביעי, המערער זוכה גם מעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. לעניין האירוע השני, המערער הורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. לאור הזיכוי מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, נקבע כי אין מקום לחייב את המערער בהוראת סעיף 43 לפקודת התעבורה, הנוגעת לשימוש ברכב לצורך ביצוע פשע, שכן הוראה זו כשלעצמה אינה מהווה סעיף עבירה עצמאי. בנוסף, המערער הורשע בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקיד, נוכח הניסיון להתחמק מידי השוטרים ובעבירות של

נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. לעניין רישיון הנהיגה, בית המשפט דחה את טענת המערער כי לא ידע על פסילת רישיון הנהיגה שלו. נקבע כי אין מחלוקת על כך שרישיונו של המערער נפסל על ידי בית משפט השלום לתעבורה ביום 21.12.2003. העונש הוטל שלא בפניו, לאחר שהמערער נמנע מלהתייצב לדיון. בית המשפט ציין כי המערער מסר תשובות סותרות בעניין אי מודעותו לפסילת הרישיון וכי טענת אי המודעות שלא עלתה על ידו מלכתחילה, נזנחה לחלוטין בשלב הסיכומים. לבסוף, נקבע כי אין לקבל את טענות המערער בעניין פסלות הרישיון, נוכח הוראת תקנה 557 לתקנות התעבורה שאינה מניחה "ידיעה קונסטרוקטיבית" של הרשות על כך שהמערער מנוע נהיגה מסיבות אחרות, ומטילה מפורשות על הנהג את האחריות לנקוט באמצעים ש"יעגנו" את מירוץ תחילת הפסילה.

5.

בבואו לגזור את דינו של המערער, דחה בית המשפט את טענות בא כוח המערער לפיהן האחרון ראוי להקלה מיוחדת. נקבע כי אף שהנסיעה לא ארכה זמן רב ואירועיה התרחשו במתחם רחובות סמוכים זה לזה, נגרמו במהלכה סיכונים מובהקים לעוברי דרך, והמערער גילה נחישות רבה בניסיונותיו לחמוק מן השוטרים. בית המשפט ציין כי למערער יש הרשעות תעבורה לא מבוטלות וכי הוא נהג משך שנים ללא רישיון ולא אחת בכלי רכב לא תקינים ובלתי מורשים לנסיעה. מאידך, בית המשפט התחשב בכך שהמערער נטול עבר פלילי, כמו גם בנסיבות המשפחתיות והרפואיות של המערער. לאור האמור, גזר בית המשפט על המערער עונש כולל של 48 חודשי מאסר כמפורט לעיל. בית המשפט דחה את הטענה כי חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות וקבע כי גם אם עברו ארבע שנים תמימות, אין בכך כדי לסייע למערער, אשר גרם בעצמו לרוב הדחיות של הדיון ואף לא התייצב לשבע ישיבות.

נימוקי הערעור

6.

הטענות העיקריות בערעור על הכרעת הדין נוגעות להיעדר קביעה של בית המשפט קמא, כי התקיים היסוד הנפשי של העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וכן לטענה כי ההכרעה לגבי היסוד העובדתי הינה מוטעית. כאמור לעיל, המערער הורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בגין האירוע השני. לטענתו, בית המשפט קמא לא בחן כנדרש האם התקיימו כל יסודות ביצוע העבירה, בטרם הרשיעו בעבירה כה חמורה. נטען כי ניתוח האירוע השני בפסק הדין של בית המשפט קמא אינו כולל כל התייחסות ליסוד הנפשי הנדרש לצורך בחינת התקיימות יסודות העבירה, כי אין קביעה פוזיטיבית לפיה למערער הייתה מטרה לפגוע בנהג הרכב המסחרי הנעקף, או לכל הפחות כי הייתה לו צפייה כאפשרות קרובה לוודאי להתממשות הפגיעה ברכב הנעקף, בהתאם להלכת הצפיות. המערער טוען כי לא ניתן לעשות שימוש בהלכת הצפיות, מבלי להזכיר אותה ולהבהיר כי נעשה בה שימוש לצורך ניתוח היסוד הנפשי. זאת ועוד, נטען כי מן העובדות שנקבעו ביחס לאירוע השני, לא ניתן ללמוד מעבר לכל ספק סביר כי התקיים היסוד העובדתי וכן היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. המערער טוען כי הכרעת בית המשפט הייתה שגויה באשר היא התבססה על נתונים עובדתיים שאינם נכונים, וכל זאת בשל הסתמכותו על עדות יחידה של אסרף, אף שהיו עימו בניידת שני שוטרים נוספים אשר המדינה נמנעה מלהעיד אותם. לטענתו, יש לזקוף את המחדל הטמון באי העדת השוטרים האחרים לחובת המשיבה. כמו כן, המערער טוען כי רכבו לא יכול היה לבצע את העקיפה, תוך עלייה על המדרכה, בשל מצבו המכאני של הרכב ובשל המטען שהיה מצוי בו אותה שעה, וכי תנאי הדרך לא הצדיקו את עקיפת הרכב המסחרי מימין, תוך עלייה על המדרכה. המערער ממשיך לטעון בתוקף כי לא הבחין בניידת המשטרה ולא הבין כי אסרף הורה לו לעצור עד לחלק האחרון של האירוע, כאשר נעצר רכבו באזור השוק. לאור האמור, טוען המערער שיש לקבוע כי נוצר ספק סביר בנוגע להתקיימות היסוד העובדתי וכי פערים עובדתיים שונים בהכרעת הדין של בית המשפט קמא משליכים אף על התקיימות היסוד הנפשי של המערער.

7.

לעניין גזר הדין, המערער מבקש כי בית המשפט יקל בעונשו וזאת ממספר טעמים: נסיבות אישיות חריגות של המערער, הנוגעות בעיקר למצבה הכלכלי הקשה של משפחתו המונה את המערער, שני נשותיו ו-11 ילדיו, ובעיות רפואיות קשות של חלק מבני המשפחה ואף של המערער עצמו. בעניין זה נטען כי ביתו של המערער חולה במחלת הנפילה וסובלת מליקויים בשמיעה ובדיבור וכי המערער הוא היחידי מכל בני הבית המסוגל לטפל בביתו כאשר היא חווה התקף בשל מחלתה שכן אשתו של המבקש נמצאת בחודש התשיעי להריונה; שנית, חרף רף הענישה המקובל בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, יש לבחון את הנסיבות האינדיבידואליות הנוגעות למערער, כפי שעשה בית המשפט לא אחת; שלישית, זיכויו של המערער מן העבירות הנוגעות למרבית האירועים אשר יוחסו לו בכתב האישום, מצדיק השתת עונש קל בהרבה מזה שהשית עליו בית המשפט קמא; רביעית, חלוף הזמן למן מועד ביצוע העבירות; חמישית, חרטת המערער על מעשיו והעובדה שמאז יום האירוע לא ביצע כל עבירה נוספת; ולבסוף, עברו הפלילי הנקי של המערער. המערער מציין גם את המלצת שירות המבחן, אשר נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער עמדו בליבה, ולפיה ניתן להסתפק בעונש של עבודות שירות.

8.

באת כוח המאשימה מבקשת לדחות את הבקשה, לטעמה ניתן ללמוד על היסוד הנפשי מן העובדות שקבע בית המשפט, אף אם אין הוא מזכיר, מפורשות, את מבחן הצפיות.

9.

לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. סיכוי הערעור אינם נראים טובים; מדובר בעניינים שבעובדה וגם לעניין היסוד הנפשי, מדובר לכאורה, בעניין של ניסוח. תקופת המאסר אינה קצרה, ובשים לב להלכת שוורץ אין היא מצדיקה עיכוב ביצוע. זאת ועוד: כזכור הודה המערער בחלק מן העבירות. בהנחות הנוחות ביותר למערער קשה להניח כי לא יוטל עליו עונש מאסר בפועל.

10.

אשר על כן בקשת עיכוב הביצוע נדחית. המערער יתייצב לריצוי עונשו מחר עד השעה 9:00 במשטרת באר-שבע.