ע"פ 3202/09 רפעת חמוד נ. מדינת ישראל

הפרשה שביסוד בקשת הפסילה שלפניי היא פרשה מורכבת בין היתר, יתכן שכך הדבר כיוון שהתנהלה שלא על פי סדרי הדין הרגילים; מכל מקום הערעור שלפניי על החלטת שופטת בית המשפט קמא שלא לפסול עצמה אינו מקים עילת פסילה. בתכלית הקיצור אציין כי המערערים הורשעו בבית המשפט המחוזי בעבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1)(2) לחוק העונשין. משהגיע עת הטיעונים לגזר הדין פנה הסנגור לבית המשפט וביקש להביא ראייה חדשה. הראייה היתה קלטת המתעדת את דברי אחד מעדי התביעה בפני עו"ד ובה התוודה העד כי שיקר בעדותו בבית המשפט כאשר סיבך את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. על יסוד ראייה זו ביקש הסנגור את ביטול הכרעת הדין והגשת הראייה החדשה. פסק הדין לא בוטל, אך בהסכמת הפרקליטות נשמעה עדותו של העד שחזר בו ואף עדות עורך- הדין שדובב אותו והקליטו בגירסתו החדשה. בבית המשפט לא חזר העד על דבריו בקלטת כאילו המתלונן הדיחו. הוא אף לא הגיע לעדות מלכתחילה ורק לאחר מספר זימונים וצווי הבאה התייצב למסירת העדות. מגירסתו עלה כי לא אמר אמת בפעם הקודמת. הוא הביע רצון לצאת מהפרשה ולא חזר על דבריו כפי שנאמרו בקלטת. בית המשפט הורה על קבלת סיכומים בשאלת משמעות העדויות הנוספות והשפעתן על תוצאת המשפט. עם זאת התרשם הסנגור מהערות בית המשפט כי הוא אינו מייחס חשיבות של ממש לשינוי הגירסה של העד ולפיכך ביקש את פסילתו. בדחותה את בקשת הפסילה קבעה השופטת כי היא "מוכנה לקבוע כי העד אכן שיקר ואולם לגבי השלכות השקר יהיה צורך להגיש טיעונים ואכריע לאורם". עוד הוסיפה, "כמובן, שלא גיבשתי דעה באשר להשלכות השקר חרף זאת שאני מודעת לקביעותיי בהכרעת הדין. כמובן שבמסגרת טיעוניו יוכל הסנגור גם לטעון למניע, למרות שהוא חקר את העד שוב ושוב באשר למניע וזה הוזם על ידי העד".

הסנגור המלומד רואה בהתייחסות השופטת לעדות החדשה התעלמות מאותה עדות וגיבוש עמדה ביחס למשמעות הראייה, עד כדי נעילת דעתה הפוסלת אותה מלהמשיך ולדון בעניין. לא מצאתי בסיס לטענה זו, על פי בקשת הסנגור חודש הדיון בראיות לאחר מתן הכרעת הדין בו גיבשה השופטת את התרשמותה מהעדים. עובדה זו כשלעצמה אינה מביאה לפסלותו של בית משפט כשהוא שומע ראייה חדשה. בשלב מאוחר זה ולאחר שמיעת הראיות הנוספות כשבית המשפט מביע התרשמות מעד חוזר, או מביע דעתו בשאלה אם העדות היא קריטית במובן זה שהיא הופכת את התוצאה בתיק, אין בכך על פי המבחן האובייקטיבי החל על עילות הפסילה כדי לפסול אותו מלדון בהליך בשל נעילת דעתו.

השופטת בהחלטתה קבעה כי טרם שקלה את השלכת המפנה בעדות על תוצאות המשפט וחזקה עליה כי כך תפעל ותבחן את רלוונטיות העד, ואת האפשרות שכך פעלו גם עדים אחרים – כנטען על ידי הסנגור – על פי מכלול החומר שבפניה.

הערעור נדחה.