ע"פ 3203/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בביצוען של עבירות מין בבתו, קטינה ילידת שנת 1990, מאז היתה בת 9. בעקבות ההרשעה נגזרו למערער 9 שנות מאסר, ושנה מאסר על-תנאי.

הערעור שבפנינו מכוון כנגד העונש.

על פי העובדות בהן הודה המערער, החלו מעשיו בבתו כאשר היתה בכתה ד', והם נמשכו בתדירות של פעם בשבוע. המערער נהג להוביל את הקטינה לחדר, שם השכיב אותה, ואחר כך היה מתחכך בגופה כששניהם לבושים עד שהיה מגיע לפורקן. עם השנים הלכו מעשיו של המערער והסלימו, והחל משנת 2001 הוא נהג להפשיט את הקטינה מבגדיה התחתונים, ולאחר זאת היה מחכך את אבר מינו הערום בין רגליה. מעשיו של המערער נמשכו עד לחודש מרץ 2005, ובפעם האחרונה הגיע לחדרה של בתו בשעת לילה מתוך כוונה לשוב ולבצע בה את זממו, אולם הרפה ממנה לאחר שהשתכנע כי היא מצויה במחזור.

בגין כל אלה הורשע המערער בעבירות לפי סעיף 351(ג)(2) בשילוב עם סעיף 348(ב), ובנסיבות המנויות בסעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בערעור שבפנינו טען המערער כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה ומעבר לרמת הענישה הנוהגת, ובדרך זו הכביד גם על משפחתו, והמתלוננת בכללה, שנותרו ללא מפרנס.

לא מצאנו מקום או עילה להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. אכן, המאסר שהושת על המערער הנו ממושך, אולם הוא הולם את חומרתן של העבירות אותן ביצע. לא זו בלבד שהוא חטא בעבירות מין כלפי הקטינה, אלא שהוא עשה זאת בבתו, בשר מבשרו, אותה הפך לכלי נגיש וזמין לפרוק בו את תאוותו. קטינה זו שהיתה חסרת אונים נוכח האיומים והאלימות שנהג בה המערער כדי להבטיח את שתיקתה, חייה לא היו חיים, וספק בעינינו אם העתיד יאיר לה פנים, גם אם נכונה הטענה כי היא נישאה בינתיים לאיש. הטראומה של אב הכופה את עצמו על בתו חסרת הישע, היא מסוג העניינים החורצים צלקות עמוקות בנפשו של הקורבן, ועד שאלו יגלידו חולפות לרוב שנים לא מעטות. אולם לא רק עניין זה אנו מונים לחובת המערער, אלא אף את העובדה שגם לאחר שהודה בבית המשפט בעובדות המפלילות שיוחסו לו, בשיחותיו עם שרות המבחן הוסיף להכחיש את ביצוע המעשים, טען לקנוניה שנרקמה נגד, ולא גילה אמפתיה למצבה של בתו.

בנסיבות אלו העונש שנגזר למערער הולם היטב את רוע מעלליו, ונותר רק לקוות כי עונש זה ישמש מסר מרתיע גם לרבים.

הערעור נדחה.