ע"פ 3207/12 ודים יגובוב נ. מדינת ישראל

המערער הורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות התפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות, הסגת גבול בנסיבות מחמירות, איומים, החזקת סכין וגניבה. סיפור המעשה כלל שלוש מערכות, תחילה (אוקטובר 2011) כניסה לדירת המתלוננים – בני זוג – נטילת סכין ואיום על המתלוננים בזו אחר זה (ואיננו נכנסים למלוא הפרטים, שכללו הימלטות המתלונן); ב-11.11.11 התווספה לכך דרישת כסף בצעקות מעבר לדלת הדירה; וב-14.11.11 כניסה לדירה באמצעות סולם, ניפוץ החלון ושבירת התריס, ואיום על המתלוננים בסכין, ושוב הימלטות המתלונן. כן ניטלו 20 ₪ ומפתחות (באירוע הראשון). על כל אלה נדון המערער בגזר דין מיום 21.3.12 על-ידי סגן הנשיא כתילי ל-36 חודשי מאסר, מהם 20 בפועל והיתרה על תנאי, וצבירת חודש של מאסר מותנה, ובסך הכל 21 חודשים בפועל. כן נדון לקנס 1,000 ₪ ופיצוי 2,000 ₪ למתלוננים, סכומים שטרם שולמו. מטעם המערער נטען כי לא ניתן די משקל לשיקולי השיקום, ובעיקר רקעו של המערער, גילו (29), ושירותו בצה"ל (אף כי הסתבך בעבירת סמים). נאמר כי המערער משתתף בלימודים בבית הסוהר וכן בקורס מתדון לקראת שחרורו.

מטעם המדינה נטען כי אין מדובר בעונש חמור בנסיבות העבירות, ובין השאר נוכח הרישום הפלילי של המערער הכולל, מלבד תיק זה, חמש פעמים שבהן עמד לפני בית משפט בעבירות רכוש וסמים, וגם ריצה מאסר בפועל.

לא ראינו כל מקום להיעתר לערעור. ניתן היה אף להחמיר בעונשו של המערער מעבר לאשר נעשה, בנסיבות העבירה ונוכח עברו הפלילי, ומכל מקום לא היתה כל חומרה יתרה בעונש. אנו מקוים כמובן כי המערער ילמד לקח מן הפרשה, ולא ישוב עוד לעבירות. איננו נעתרים לערעור.