פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית
משפט לערעורים פליליים
ע"פ
3208/12
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
המערער:
יונתן לנגר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
(כב' השופט
א' דורון
) מיום 16.4.2012 שלא לפסול עצמו
מלדון בת"פ 15578-05-10
בשם המערער:
עו"ד ניר ליסטר
פסק-דין
1.
לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' דורון ) מיום 16.4.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 15578-05-10.
2.
בשנת 2010 הוגש נגד המערער ונגד נאשם נוסף, כתב אישום המייחס להם מספר אישומים של סחר בסם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973. אחד האישומים הכלולים בכתב האישום עניינו במכירת סם לקטין (להלן - הקטין ). המדינה הגיעה להסדר טיעון עם הנאשם הנוסף בכתב האישום. לאחר שנודע לבא כוח המערער על קיומה של עסקת הטיעון עם הנאשם הנוסף, כפר המערער באשמה והעלה טענה של הגנה מן הצדק. בסיסה של הטענה הוא בעובדה שנגד הקטין לא הוגש כתב אישום, אף שנפתחו נגדו תיקים במשטרה במסגרת אותה פרשה. לטענת המערער יש לבטל את כתב האישום נגדו הואיל ומדובר באכיפה בררנית. לטענה זו הצטרף גם הנאשם הנוסף, למרות שהודה בפרטי כתב האישום המתוקן בעניינו. ביום 12.4.2011 נערך דיון בטענת ההגנה מן הצדק. בתום הדיון נקבע כי המדינה תשיב בכתב לטענה, ותצרף לתשובתה מסמכים הכוללים מידע על הקטין. כמו כן, על פי החלטת בית משפט קמא, על המדינה לצרף לתשובתה את המרשם הפלילי של המערער. בהחלטה צוין כי צירוף המרשם הפלילי של המערער יעשה מתוך הנחה שאם יתנהל הליך הוכחות בעניינו, הוא ישמע בפני מותב אחר. בא כוח המערער הגיש טיעוניו בנושא בכתב, והמדינה הגישה תשובתה בתוספת המסמכים האמורים. לטענת המערער בית המשפט נחשף אף לחומר החקירה בעניינו. ביום 26.1.2012 דחה בית משפט קמא את הטענה של הגנה מן הצדק. ביום 16.4.2012 המשיך הדיון בעניינו של המערער, והוא נקבע לדיון הוכחות בפני אותו מותב. לאחר שניתנה החלטה זו, ביקש בא כוח המערער מבית המשפט שיפסול עצמו מלדון בתיק. לטענתו, העובדה שבית המשפט נחשף לראיות שהוצגו במסגרת טענת ההגנה מן הצדק מצדיקה העברת הדיון למותב אחר. בית המשפט החליט לדחות את הבקשה, באומרו כי לא זכור לו שנחשף לחומר הראיות בעניינו של המערער, והוא אף אינו זוכר את תוכנו של החומר. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
3.
בערעור טוען המערער כי בנסיבות העניין ראוי שמותב אחר ידון בתיק. לטענתו, היה על בית המשפט לנהוג כפי שהניח בהחלטתו ולהעביר את הטיפול בתיק לשופט אחר. לדברי בא כוחו של המערער, הוא הסתמך על החלטתו של בית המשפט במסגרת טיעוניו לעניין האכיפה הבררנית, וכן בעת הסכמתו לחשיפת החומרים שנחשפו.
4.
דין הערעור להידחות. המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בפסיקה נקבע, כי אין בעצם החשיפה לחומר לא קביל להביא לפסילת השופט, וכי שאלת הפסלות תוכרע בהתאם לתוצאת החשיפה והחשש הממשי למשוא פנים העלול להיגרם (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 300-299 (2006)). במקרה שלפניי, לא הצביע המערער על ראיות ספציפיות שנחשפו ולא צירף פרוטוקולים מן הדיונים הרלוונטיים המעידים על אמירות שנאמרו, אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי זה. במקרה מעין המקרה דנא, יש להפעיל את המבחן הכללי הנזכר לגופו ובהתאם לנסיבותיו (ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 14.9.1999)).
יש אף לזכור את דבריו של בית המשפט לפיהם אינו זוכר שנחשף לחומר הראיות בתיק ואינו זוכר את תוכנו וכן את העובדה שחלפו חודשים מאז החשיפה. בעניין דנא לא שוכנעתי כי הצטברה מסה קריטית של מידע המקים חשש ממשי למשוא פנים.
5.
לפיכך, הערעור נדחה, מבלי שהמשיבה נדרשה להגיב.
ניתן היום, ט"ו באייר התשע"ב (7.5.2012).
ה נ ש י א