ע"פ 3214/01 סלים מועד נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על פי הודאתו בשורה ארוכה מאד של עבירות, וביניהן תקיפה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, חטיפה, ותקיפת קטין, כאשר קורבנות העבירות היו אשתו וילדיו.

בהיפתח הדיון בפני בית המשפט המחוזי, הודיעו בעלי הדין, כי מתוך ראיה של טובת המשפחה והשפעתו השלילית של מאסר אפשרי, הם הגיעו להסכם טיעון לפיו יוזמן תסקיר של שירות המבחן, ואם התמונה שתעלה ממנו תהא חיובית, יוסכם להטיל על המבקש מבחן בלבד.

הכרעת הדין ניתנה בחודש אוקטובר 1999, ומאז נדחה הדיון מספר פעמים, הואיל והתסקירים הראשונים שהוגשו על ידי שירות המבחן לא החמיאו למבקש. רק בחודש מרץ 2000, כאשר התקבל תסקיר חדש שהצביע על מפנה בהתנהגות המבקש ויחסו לעבירות אותן ביצע, חייב בית המשפט את המבקש לעמוד בפיקוח של שירות המבחן במשך שלוש שנים, תוך שהוא חוסך ממנו עונש ממש, וגם נמנע מלהפעיל עונש מאסר על-תנאי שהיה בר הפעלה. בית המשפט טרח להדגיש באוזניו של המבקש כי אם לא יתייצב בעתיד בפני הגורמים המטפלים, ייחשב הדבר להפרת צו המבחן, על כל המשתמע מכך.

בחודש ינואר 2001 התברר שהמבקש לא עמד בתנאי המבחן, נמנע מלשתף פעולה עם השירות, והפסיק את ההליך הטיפולי. אך לא בכך בלבד מתמצית החומרה, אלא בעובדה שהוא נחשד בביצוען של עבירות נוספות כלפי אשתו, וביניהן תקיפה ואיומים ברצח. עקב כך הורה בית המשפט המוסמך לעצור את המבקש עד תום ההליכים.

לנוכח כל האמור החליט בית המשפט המחוזי להפקיע את צו המבחן, ולאחר שהצדדים טענו בפניו לעניין העונש, הוא גזר לו את אלה:

א.חמש שנות מאסר;

ב.שלוש שנים מאסר על תנאי;

ג.הופעל עונש מאסר מותנה, במצטבר;

ד.המבקש חויב לפצות את אשתו וילדיו בסכום של 2,500 ש"ח לכל אחד;

ה.המבקש חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירות נשוא התנאי;

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, והבקשה הנוכחית היא לעיכוב ביצוע העונש עד למתן פסק הדין בערעור.

המבקש הנו בעל הרשעות רבות, והוא הודה בביצוען של עבירות קשות כלפי בני ביתו. הנסיון ללכת לקראתו, משום שבכך היה תלוי גורלה של משפחתו, לא הניב פירות, ועל פי השקפתי סיכוייו של הערעור בנסיבות אלו אינם רבים.

מדובר בעונש מאסר ממושך, אליו נלווה עתה חשש כפול אם ישוחרר המבקש בערובה, וכוונתי לחשש לשלומם של בני משפחתו, ולאפשרות שהוא יימלט מאימת הדין. בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה הנוכחית, והיא נדחית.