ע"פ 3216/03 מרואן אבו הזנה נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

המערער נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה, לאחר ניהול משפט, בעבירות של שוד וגניבה של שרשרת זהב שנטל בכוח מהמתלונן. איש זה, בתום-ליבו נענה לבקשת המערער והשאיל לו את הטלפון הנייד שלו, כדי שיוכל להתקשר. משלא החזיר המערער את הטלפון ונמלט, רדף המתלונן אחריו, הצליח - אומנם בהתכתשות עם המערער - ולקח את הטלפון . בתוך כך, המערער תלש מעל צווארו שרשרת זהב שהוא ענד.

בשל מעשים נוספים אלו הורשע המערער גם בתקיפה, ובנסיון לגנוב. בהמשך, לאחר שהמערער נעצר ובמסדר זיהוי שנערך זוהה על-ידי המתלונן, שב המערער ותקף אותו.

למערער עבר פלילי מאוד מכביד. את העבירות הנדונות ביצע חודשים ספורים לאחר ששוחרר ממעצר. בנסיבות אלה, גזר עליו בית-המשפט המחוזי שבע שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. בנוסף, הפעיל בית-המשפט המחוזי עונש מאסר של 12 חודשים, מתוכם שמונה חודשים במצטבר. כך שעל המערער לרצות ביחד עונש מאסר בן ארבע שנים ושמונה חודשים.

בערעורו, המופנה כנגד חומרת העונש, טען בא-כוחו, עורך-הדין שלומי בלומנפלד, כי המערער הוא מכור לסמים וביצע את כל עבירותיו על-רקע התמכרותו, כי כיום הוא בשל לגמילה ורוצה בה, ולפיכך יש להקל בדינו למען יוכל לעבור הליך גמילה מחוץ לכתלי בית-הכלא.

אכן, בעקרון הליך שיקומי כזה הוא אפשרי, אך הוא אינו הולם את נסיבות המקרה שבפנינו.

המערער הוכיח בהתנהגותו כי הוא מסוכן לציבור. בשלותו לגמילה אינה שלמה. הוא החל עתה – בגדר מאסרו – בהליך של גמילה, אך אין ביטחון כי יסיימה בהצלחה. על-כל-פנים, ברור שהמקרה שלפנינו הוא מקרה ראוי לגמילה בתוך כותלי בית-הכלא. אין איפוא עילה להקל בעונש המאסר לריצוי בפועל. לעומת זאת, העונש המותנה, בן שלוש השנים, אינו ראוי. יש לקוות שהנאשם לא יחזור לסורו, אך אם יסתבך בפלילים, יש בעונש המותנה שהוטל כדי לכבול את בית-המשפט – שיגזור את דינו – במידה בלתי-סבירה, ולכן, בעקרון אין זה רצוי לגזור עונש מאסר מותנה העולה על שנתיים, ובעניינו אף שנה תספיק.

אנו מקבלים איפוא את הערעור בחלקו ומעמידים את העונש המותנה על שנה אחת. שאר חלקי גזר-הדין יישארו בעינם.