פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
3219/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
ליאור עבדה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב, מיום 26.3.08, בת.פ. 40167/07, שניתן על ידי כבוד השופט צבי
גורפינקל
תאריך הישיבה:
י"ב בסיון התשס"ט
(04.06.09)
בשם המערער:
עו"ד זכות משה
בשם המשיבה:
בשם שרות המבחן:
עו"ד דותן רוסי
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערער חב סכום של 3000 ש"ח ליצחק אלמגור (להלן: המתלונן). בתאריך 15.5.07 הגיע המתלונן לעסקו של המערער ודרש את תשלום החוב, ובין השניים פרץ ויכוח במהלכו נטל המתלונן את מכשיר הטלפון הסלולרי של יריבו. בעקבות כך נטל המערער סכין, דלק אחר המתלונן שהחל להתרחק מהמקום, הדביקו ודקר אותו בבטנו. כתוצאה מכך הובהל הפצוע לבית חולים, שם נכרת מגופו הטחול, כלייתו השמאלית וזנב הלבלב. כמו כן, אובחנו קרעים בסרעפת, בקיבה ובמעי הגס. בהמשך לאירוע זה הדיח המערער את העובד בעסקו למסור גרסה כוזבת אם ייחקר על ידי המשטרה.
המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירת והדחה בחקירה. בגדרו של הסכם טיעון עתרה המשיבה לגזור לו 5 שנות מאסר, מאסר על-תנאי, ולהפעיל בחופף מאסר על-תנאי שעמד נגדו. היא הוסיפה ועתרה לחייב את המערער לשלם פיצוי בסכום של 5000 ש"ח לקורבנו. בית המשפט המחוזי גזר את תקופת המאסר לה עתרה המשיבה, ועל כך נסב הערעור שבפנינו. נטען, כי הערכאה קמא לא נתנה משקל להתגרות המתלונן שהתבטאה במה שהוגדר כ"עלבונות, השפלות ואיומים" וגניבת מכשיר הטלפון, לגילו של המערער ונסיבותיו האישיות.
לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. ראשית, הואיל וגזר הדין לא חרג מן ההסדר אותו גיבשו הצדדים. שנית, גם אם היה ממש בטענה לפיה התגרה המתלונן במערער, ואיננו סבורים כך, עניין זה אינו מצדיק תגובה כה נזעמת ואלימה שעלולה היתה להסתיים גם במותו של הקורבן. על התנהגות זו נכון היה להגיב ביד קשה, ומשכך עשה בית המשפט המחוזי, לא נמצאה לנו עילה להתערב בגזר דינו.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ב בסיון
התשס"ט (04.06.09)
.
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט