ע"פ 3220/98 דוד בן דוד נ. מדינת ישראל

המערערים בשני הערעורים שבפנינו הורשעו בבית המחוזי בחיפה, יחד עם שני אחרים, בביצוע שוד מזוין בחנות תכשיטים בחדרה, תוך שימוש בכוח וגרם חבלות לבעלי החנות. על כל אחד מהמערערים גזר בית המשפט המחוזי שמונה שנות מאסר בפועל, בתוספת מאסר על תנאי; וכן הפעיל נגד כל אחד מהם עונשי מאסר על תנאי על פי גזרי דין קודמים שתנאיהם הופרו. שני המערערים משיגים על צדקת הרשעתם וכן על חומרת עונשיהם.

בערעורים על ההרשעה אין מאומה. בחנות התכשיטים בה בוצע השוד היתה מותקנת מצלמת וידאו. עם כניסתם של המערערים ושני חבריהם לחנות, הפעיל בעל החנות את המצלמה. כשהתפנתה החנות מלקוחות החלו הארבעה בביצוע השוד, כל מהלכיהם של הארבעה, מעת כניסתם לחנות ועד לסיום השוד הונצחו בסרט הוידאו, שנמסר לידי המשטרה סמוך לאחר הארוע. לבד מראיות אחרות שנמצאו לענין זיהויים של המערערים כמי שהשתתפו בשוד, מצא בית המשפט המחוזי בסיס לזיהויים בסרט הוידאו, בו נראה כל אחד מהם בבירור. בע"פ 2653/98 נדון

ערעורו של אחד המשתתפים האחרים בביצוע שוד זה. בפסק הדין, שניתן זה לא מכבר בהרכב זה, נקבע, כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע את זיהויו של המערער דשם על פי מראהו בסרט הוידאו. קביעה זו יפה גם לגבי המערערים שלפנינו; שכן אף אותם זיהה בית המשפט המחוזי באותן נסיבות ממש בסרט הוידאו. אך לשווא ניסו באות כוחם המלומדות של המערערים לחלוק במסגרת הערעור על קבילותו ועל כוחו הראייתי של הסרט האמור. לעניין זה די לציין, כי במסגרת הגנתם בבית המשפט המחוזי, לא הצביע אף אחד מהמערערים

על שמץ של ראיה המקימה חשש לאי תקינות או פגם בסרט עצמו או המעלה ספק באמיתותו.

נגד כל אחד מהמערערים הובאו ראיות נוספות לזיהויו כמשתתף במעשה השוד. נגד המערער דוד בן דוד (ע"פ 3220/98) נמצא בסיס לזיהוי בטביעת אצבעות שלו שנמצאה על דלפק החנות; וכן זוהה בסרט הוידאו על ידי קצין משטרה שהוא בן עירו. ואילו אלכסנדר לויב לובייב (ע"פ 4353/98) זוהה במסדר זיהוי תמונות על ידי בעלי החנות עוד לפני מעצרו.

גם בגזר הדין לא מצאנו מקום להתערב. לכל אחד מן המערערים הרשעות קודמות המעידות על עבריינות מתמשכת ושיטתית; והמעשה נשוא הרשעתם בתיק הנוכחי בוצע בנסיבות קשות וחמורות.

הערעורים על שני חלקיהם נדחים.