פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"פ 3229/02
בפני:
כבוד
השופט א' א' לוי
המבקשת
:
מדינת
ישראל
נגד
המשיב
:
פלוני
בקשה
להפסקת ריצוי עבודות שירות
ולקביעת
שמיעת הערעור במאוחד עם
ערעורו
של השותף
בשם
המבקשת: עו"ד ת' פרוש
בשם
המשיב: עו"ד י' גולן; עו"ד ד' ענבר
החלטה
המשיב ואחר חברו יחד לבצע שוד של אדם, ואת זממם הוציאו לפועל בשעות הלילה של תאריך 24.7.01. השניים הודו בעובדותיו של כתב האישום המתוקן שהוגש נגדם לבית המשפט המחוזי והורשעו, ובעקבות כך גזר בית המשפט המחוזי למשיב 6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, 14 חודשי מאסר על-תנאי, וכן הוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח.
על שותפו של המשיב גזר בית משפט קמא 20 חודשי מאסר, 8 חודשי מאסר על-תנאי, וכן הופעל, במצטבר, עונש מאסר על-תנאי בן 4 חודשים. שותפו של המשיב ערער על חומרת העונש, והמבקשת ערערה על קולת עונשו של המשיב, ומאחר וזה האחרון החל לשאת בעונש המאסר שהושת עליו (בעבודות שרות), מבקשת המדינה שאורה על הפסקתן של העבודות, שאם לא כן אפשר שתתיתר שמיעתו של הערעור שהגישה.
לכך מתנגד בא-כוח המשיב, ודעתי היא שהתנגדותו בדין יסודה. עונשו של המשיב נגזר בתאריך 14.2.02, אך הוא לא החל לשאת בו מאחר ובאותו מועד הוא הופנה לממונה על עבודות השרות, על מנת שזה יחווה דעתו לגבי התאמתו של המשיב לעבודות מסוג זה, ומה המקום שהוא מייעד לו.
ההחלטה המשלימה ניתנה בתאריך 2.3.02, ובה נקבע כי המערער יתחיל לבצע את עבודות השרות בתאריך 17.3.02. בא-כוח המשיב, עו"ד גולן, טען בפני כי בישיבת יום 2.3.02, הודיעה באת-כוח המבקשת, כי הפרקליטות תשקול את הגשתו של ערעור על העונש, ואת תשובתה היא תמסור לפני היום בו אמור המשיב להתחיל לשאת בעונשו. דא עקא, ההודעה המובטחת לא שוגרה למשיב ולבא-כוחו, ורק בתאריך 16.4.02, היינו, כחודש לאחר שהמשיב החל לשאת בעונש, הוגש הערעור לבית משפט זה.
באת-כוחה של המבקשת נימקה את השיהוי בהגשתו של הערעור, בצורך לשקול עניין זה בכובד ראש, וכן בעומס הרב המוטל בימים אלה על אנשי הפרקליטות. חוששני כי אין בדברים אלה מענה מספק, הואיל ודי היה בכך שהמבקשת היתה פונה לבית משפט קמא במועד ומבקשת לעכב את ביצועו של העונש, ולמצער, היתה יכולה להודיע לבא-כוח המשיב שההחלטה בשאלת הגשתו של הערעור טרם הוכרעה. לו כך נהגה, יכול היה המשיב לכלכל את צעדיו, ולשקול אם נכון להתחיל בביצוען של עבודות השרות או להמתין עד אשר תיפול בפרקליטות ההכרעה בעניינו. משהדבר לא נעשה, רשאי היה המשיב להניח כי המבקשת זנחה את כוונתה לערער על גזר הדין ולהתחיל לשאת בעונש. במצב זה לא ראיתי הצדקה להפסיק את ביצוען של העבודות, ועל כן דינה של הבקשה להידחות, וכך אני עושה.
ניתנה היום, י"א באייר תשס"ב
(23.4.02).
ש ו פ ט