ע"פ 3242/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה

14 שנים. נטען, כי המערער פגש את הקטינה, ילידת חודש יוני 1993, בתאריך 4.6.08 בבנין התחנה המרכזית בירושלים. הוא הציע לה להילוות אליו ולטייל בבנין התחנה, אולם היא לא נטתה להיענות להצעתו. או אז ביקש ממנה המערער לשבת לידו על גרם המדרגות, ובהמשך החל לנשקה וביצע בה מעשים מגונים, ולבסוף גם חשף את איבר מינו והיא נאלצה לגעת בו עקב חששה מפניו.

המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ובגדרו של הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים הם עתרו לגזור לו 6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות. בעקבות כך נתבקש הממונה על העבודות לבדוק את התאמתו של המערער לשאת בעונש המאסר בדרך זו, ובתשובתו הודיע כי קודם לקביעת עמדתו נכון יהיה לבחון את מסוכנותו המינית של המערער. בעקבות כך הוגשה לבית המשפט, בחודש חשון התשס"ט (נובמבר 2008), חוות דעת בה הוערכה מסוכנותו של המערער כבינונית, ושללא טיפול מתאים היא עלולה להחמיר בעתיד. נוכח האמור, הודיע הממונה על עבודות השירות כי אין בידו להמליץ על המרת מאסרו של המערער לחלופה עליה הוא מופקד, והוא נהג כך גם משום שהמערער לא הביע רצון להשתלב בטיפול כדי להתמודד עם סטייתו. לבקשת בא-כוח המערער הופנה המערער בשנית לממונה על העבודות בניסיון לאתר מקום אחר להעסקתו, בו "פוטנציאל המסוכנות של [המערער] יופחת באופן סביר". אולם , גם לבקשה זו התקשה הממונה להיעתר, ועל כך ניגש בית המשפט המחוזי לגזור את העונש, והוא דן את המערער למאה ימי מאסר וששה חודשים מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו הלין המערער על ההחלטה להשית עליו מאסר בפועל. נטען, כי מלכתחילה התכוונו הצדדים להסתפק בעונש שלא יכלול כליאה מאחורי סורג ובריח, ומשהדבר לא התאפשר נכון היה להסתפק בעונש צופה פני עתיד. עוד נטען, כי מעשיו של המערער לא אופיינו בחומרה יתרה, והם בוצעו ללא כפייה ותוך שהוא סבור כי הקטינה הסכימה להם.

ברם, כל אלה היו לנגד עיניה של הערכאה הדיונית, ממנה לא נעלמה גם הסכמתם של הצדדים לגזירתו של עונש שלא יכלול כליאה ממש. משנמצא כי לא ניתן לשלב את המערער בעבודות שרות עקב מסוכנותו המינית, ונוכח חומרתם של המעשים אותם ביצע בקטינה אותה פגש באקראי, לא גילינו בעונש רכיב כלשהו של חומרה, ולפיכך בנסיבות רגילות היינו דוחים את הערעור.

אולם, נוכח תקופת המאסר הקצרה שנגזרה למערער, היה נהיר לנו שללא קבלת טיפול הולם לסטייתו, הוא עלול ביום שחרורו לשוב ולסכן את הציבור, ולפיכך משהכריז המערער כי הוא מוכן להסתייע בגורמי הטיפול, החלטנו בחודש תשרי התש"ע (15.10.09) לדחות את ההכרעה בערעור, והנחינו את שרות המבחן לעקוב אחר השתלבותו של המערער בתהליך הטיפולי. בהמשך הוספנו ודחינו את מתן פסק-הדין משנסתמן כי המערער השתלב היטב באותו תהליך, ומהתסקיר החדש שהונח בפנינו בימים אלה עולה כי הוא רכש כלים להתמודד עם דחפיו, ועל כן הסכנה הנשקפת ממנו פחתה. נוכח כל אלה החלטנו ללכת לקראת המערער, מאחר וכליאתו עתה עלולה להוריד לטמיון את כל הישגיו במישור הטיפולי, ונדמה כי גם טובת הציבור מחייבת החלטה ברוח זו. אי-לכך אנו מורים על ביטולו של רכיב המאסר בעונש, ובמקומו יבצע המערער שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400 שעות. אנו מוסיפים ומורים כי המערער יהיה נתון בפקוח שרות המבחן במשך שנתיים מהיום.

נוכח האמור, מתבקש שירות המבחן להניח בפנינו, בתוך 30 ימים, תכנית מתאימה לעניין השל"צ, ובעקבות כך נשלים את פסק-הדין בערעור.