ע"פ 3247/09 מדינת ישראל נ. אמיר אלעביד

השופט א' א' לוי:

1.

בין המשיב לסאלם אבו הדיב (להלן: המתלונן) קיים סכסוך ישן, שתחילתו בתגרה שפרצה ביניהם בחודש יולי 2006. בתאריך 12.8.06 הגיע המשיב מלווה באחיו, סאמי אלעביד, סמוך לביתו של המתלונן, ומשהבחינו בו הם תקפו אותו באמצעות שרשרת ומקל. בהמשך, אחז המשיב בזרועותיו של המתלונן מאחורי גבו, בעוד שסאמי ערך חיפוש בכיסיו ונטל ממנו את ארנקו. המשיב וסאמי הוסיפו לתקוף את המתלונן, ולבסוף נמלטו מהמקום תוך שהם מותירים את קורבנם מאחור.

2.

המשיב וסאמי הודו בעובדות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין. בגדרו של הסכם טיעון נדון סאמי ל-36 חודשי מאסר, והופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן 12 חודשים שעמד נגדו. כמו כן, נגזרו לסאמי 12 חודשים מאסר על-תנאי וחולטה ערבות עליה חתם בעבר.

בעניינו של המשיב לא היתה הסכמה בשאלת העונש, ולאחר שהוגש תסקיר של שירות המבחן והצדדים טענו את טענותיהם, הוא נדון ל-6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שידות, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם למתלונן פיצוי בסכום של 3,600 ש"ח.

המדינה סבורה כי בית המשפט המחוזי נטה חסד למשיב מעבר למתחייב, ועל כן היא מבקשת כי נחמיר בעונשו.

3.

אנו סבורים כי ערעור זה בדין יסודו. נקודת המוצא לדיון היא שבניגוד לסאמי, עברו של המשיב, נקי מהרשעות בפלילים. מנגד, יש לזכור כי דווקא המשיב היה בעל העניין לבוא חשבון עם המתלונן על רקע אותה קטטה שהיתה ביניהם. כך או כך, המשיב נתן את ידו לתקיפה חמורה שהיתה כרוכה בה חבלה לקורבן, ודעתם שלו ושל שותפו לא נתקררה עד שהותירו את קורבנם מוטל חבול ומעולף לאחר שנטלו ממנו גם את כספו. זו התנהגות בריונית שבכמותה אנו מרבים להיתקל בשנים האחרונות, שנים בהן גאתה האלימות בחברה בישראל עד שנדמה לעתים כי מדובר בנגע של ממש. על מעשים מסוג זה יש להגיב ביד קשה, הן כדי לגמול לעבריין והן כדי להרתיע את הרבים. העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי על המשיב החמיץ את אותן מטרות, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב על 18 חודשים. יתר רכיביו של גזר הדין - יעמדו בעינם.

המשיב יתייצב לשאת במאסר - ממנו ינוכו ימי מעצרו והימים בהם ביצע עבודות שירות – במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום כ"ט בתמוז התשס"ט (21.6.09), עד לשעה 10:00.