ע"פ 3249/07 פלוני נ. מדינת ישראל

בתאריך 12.3.06 התבקש המערער להשגיח על אחייניתו, קטינה ילידת חודש אוקטובר 2002, עד אשר אמה תשוב מן העבודה. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי בהיותם לבדם, פשט המערער את בגדיו התחתונים, חשף את איבר מינו וקירבו לפיה של הקטינה לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיני. משהקטינה התנגדה למעשה, הניח לה המערער לנפשה ופנה לדרכו.

למערער יוחסו שני אישומים נוספים אשר התרחשו בימים סמוכים בחודש מאי 2006. על פי הנטען, פנה המערער לקצין משטרה ולשוטר, ואיים לפגוע בהם ובבני משפחותיהם.

בגין עובדות אלו, בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בביצועו של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה ובעבירת איומים. בעקבות כך הוא נדון למאסר בגין כל אחת מן העבירות בהן הורשע, אולם נקבע כי הוא ישא בשתי התקופות באופן חופף, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת על שנתיים. כמו כן, נגזרו למערער תקופות שונות של מאסר על תנאי.

הערעור מופנה כנגד העונש.

המערער ביצע עבירה חמורה, והיא חמורה שבעתיים נוכח העובדה שאת זממו התכוון לבצע באחייניתו, שבעת האירוע היתה פעוטה בת שלוש וחצי שנים בלבד. אנו מוכנים להניח כי למעשה זה של המערער, תרם תרומה מכרעת אותו ליקוי באיבר מינו אשר חייב התערבות חירורגית, והותיר אותו פגוע נפשית. ברם, נתון זה עמד גם לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, כפי שעמדה לנגד עיניו העובדה כי מדובר בכישלון ראשון בו הודה המערער ועליו הביע חרטה. זאת ועוד, מול נסיבותיו של המערער שאינן פשוטות, ניצב הצורך להגן על קטינים מפני ניצול מיני, ובמיוחד על ידי בני משפחה בוגרים. בשקלול כל הנתונים הללו גם יחד, נראה בעינינו העונש שהושת על המערער ראוי ומאוזן, ועל כן לא ראינו מקום לשנות ממנו.

ועוד הערה בטרם סיום. נראה כי עד כה טרם נבדק המערער על ידי גורמים מקצועיים, כדי לוודא שהאירוע עליו הוא נותן את הדין, הינו חריג בדרך התנהגותו, ושאין סכנה כי יישנה. ומאחר והמערער כבר נשא בחלק גדול מן העונש, נראה לנו כי טוב יעשו גורמי שב"ס אם יבדקו בהקדם את שאלת המסוכנות, וככל שיידרש, יינתן למערער הטיפול שהוא עשוי להיות זקוק לו, כדי למנוע אירועים דומים לאחר שחרורו.

הערעור נדחה.