ע"פ 3256/19 אליהו אברזל נ. מדינת ישראל

1.

לפניי שתי בקשות לעיכוב ביצועם של עונשי המאסר אשר הושתו על המבקש בע"פ 3256/19 (להלן: המבקש 1 ) ועל המבקש בע"פ 3303/19 (להלן: המבקש 2 ) בגדרי גזר הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי ירושלים בת"פ 25387-08-16

(השופט א' רובין ) ביום 31.3.2019, וזאת עד להכרעה בערעוריהם על גזר דין זה. בהחלטותיי מיום 15.5.2019 בכל אחד מההליכים הנ"ל עיכבתי את ביצוע עונשי המאסר בפועל שהושתו על המבקשים עד למתן החלטה אחרת – וזו תינתן במסגרת החלטתי הנוכחית.

ההליכים בבית משפט קמא

2.

שני המבקשים הואשמו במעשי עבירה שכללו הצתה מכוונת ואשר בוצעו על רקע סכסוך בין שתי קבוצות תושבים ביישוב מעלה רחבעם (להלן: היישוב ). פרטיו של סכסוך זה אינם נוגעים לענייננו. אציין רק שבעקבות הסכסוך נותק היישוב ממים ומחשמל, וחיילי צה"ל עזבוהו באופן ארעי.

3.

לפי כתב האישום המתוקן, המבקשים קשרו קשר לשרוף את ביתו של המתלונן, שהינו חבר בקבוצת התושבים היריבה. לשם כך פנה המבקש 1 אל ש' והציע לו להצית את ביתו של המתלונן תמורת 5,000 ש"ח, וש' הסכים להצעה זו. לאור הסכמתו זו רקמו המבקשים תכנית, לפיה המבקש 1 יסיע את ש' מירושלים עד ליישוב; ומשם יאספו המבקש 2, יסיעו עד לביתו של המתלונן, וינחה אותו לגבי פרטי ביצוע ההצתה וההימלטות מהמקום. ביום 7.7.2016 קרמה תכנית פלילית זו עור וגידים. כפי שתוכנן, המבקש 2 הסיע את ש' לביתו של המתלונן והצביע על הבית. כמו כן סיפר המבקש 2 לש' היכן ממוקמות מצלמות האבטחה של הבית והיכן נמצא החומר הדליק שבעזרתו אמור היה ש' להצית את הבית. המבקש 2 גם הסביר לש' מי תהיה נהגת המילוט שלו והיכן היא תמתין לו ברכבה. לפני שעזב את המקום, אמר המבקש 2 לש' כי איש לא נמצא בביתו של המתלונן וכי ש' חייב לחכות כ-40-30 דקות בטרם יצית את הבית. ש' הצית את בית המתלונן כמתוכנן. כתוצאה ממעשה זה נשרף הבית כליל ולמתלונן נגרמו נזקים כלכליים כבדים. ביום 11.7.2016 וביום 14.7.2016 שילם המבקש 1 לש' סכום כולל בסך של 5,000 ש"ח, בהתאם להסכם ביניהם. לאחר האירוע ניסה המבקש 2 לחמוק ממעצר, מחקירה ומהעמדה לדין, ועל כן הסתתר מהמשטרה עד שנעצר ביום 16.12.2016. בשל מעשים אלו הואשמו המבקשים בצוותא חדא בהצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק ). המבקש 2 הואשם גם בשיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

4.

בישיבת בית משפט קמא מיום 11.7.2017 הודו המבקשים בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון עם המשיבה, אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש. בית משפט קמא הרשיעם אפוא בעבירות שיוחסו להם.

5.

בגזר הדין קבע בית משפט קמא כי המבקשים פגעו במעשיהם באופן חמור בערכים חברתיים מוגנים של חיי אדם, שלמות גופו ושלמות קניינו. לגבי המבקש 2 הוסף בהקשר זה, כי הלה פגע בערכי גילוי האמת ושלטון החוק, אמנם לא באופן חמור. בית המשפט עמד על נסיבות ביצוע העבירות והתייחס לתכנונה המוקדם והקפדני של ההצתה; להיות המבקשים העבריינים העיקריים בייזום ההצתה ובתכנונה; וכן לנזק שעלול היה להיגרם מההצתה ולנזק שנגרם ממנה בפועל. לגבי נסיבה אחרונה זו ציין בית המשפט כי למרות שהמבקשים לא התכוונו לפגוע במעשיהם בחיי אדם, מעשיהם עלולים היו להוביל לפגיעה כזאת בהתחשב בכך שלא הייתה למבקשים כל יכולת לשלוט באש המתפשטת. בית משפט קמא התייחס גם למניעיהם של המבקשים בביצוע העבירות. בהקשר זה ציין בית המשפט כי מעשי המבקשים אמנם לא בוצעו מתוך מניע עברייני מובהק, אך הסכסוך שניטש ביניהם לבין המתלונן איננו מצדיק הקלה בעונשם. כמו כן ציין בית המשפט את המובן מאליו: עמידת המתלונן על דעותיו במסגרת הסכסוך לא היתה בגדר "התגרות" או "התעללות" במובן של סעיפים 40ט(א)(7)-40ט(א)(8) לחוק העונשין.

6.

בית משפט קמא הביא בחשבון גם את הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא, ועמד על המגמה העכשווית המחמירה בעבירות הצתה, אשר מחייבת בדרך כלל השתת עונשי מאסר משמעותיים מאחורי סורג ובריח. לצד זאת, צויין כי רמת הענישה בעבירות ההצתה איננה אחידה; ועל כן, ולאור עקרון אחדות הענישה, התחשב בית המשפט בעונשים אשר נגזרו על שותפי המבקשים לביצוע העבירה – נהגת המילוט וש' – בהתאם לחלקם היחסי בביצוע ההצתה ובהתחשב בנסיבות הייחודיות של כל אחד מהם. בשים לב למכלול שיקולים אלה, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של המבקש 1 נע בין 30 ל-54 חודשי מאסר בפועל, וכי מתחם הענישה ההולם בעניינו של המבקש 2, נע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל.

7.

בגזירת עונשם של המבקשים קבע בית משפט קמא כי בעניינו של המבקש 1 יש לחרוג במעט מתחת למתחם העונש ההולם. בית המשפט זקף לזכותו של מבקש זה את נטילת האחריות שלו על מעשיו; את מאמציו הכנים לחזור אל דרך הישר; את הודאתו במיוחס לו במסגרת הסדר הטיעון; וכן את מעשי ההתנדבות למען החברה והזולת, שביצע בעברו. בית המשפט נדרש גם לנסיבות חייו הקשות של המבקש 1; לעברו הפלילי הלא מכביד; וכן לתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו ולפיו המבקש 1 החל תהליך שיקומי אשר עלול להיפגע מכל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח שיוטל עליו. בהתחשב בנסיבות אלו, גזר בית המשפט על המבקש 1 עונשים כדלקמן: 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת הצתה תוך שלוש שנים מיום שחרורו מבית הכלא; וכן פיצוי ל מתלונן בסך של 20,000 ש"ח. לנוכח עונש המאסר והפיצוי הכספי שהוטלו על המבקש 1, דחה בית המשפט את בקשת המשיבה לחלט את רכבו.

באשר למבקש 2, קבע בית משפט קמא כי יש למקם את עונשו בתחתית מתחם העונש ההולם. בית המשפט הסביר כי יש לזקוף לזכותו של מבקש זה את הודאתו במעשי העבירה שיוחסו לו; את אורח החיים הנורמטיבי שהלה ניהל עד לאירוע נשוא כתב האישום, חרף נסיבות חייו הקשות; ואת מעשי ההתנדבות השונים ואת פועלו למען החברה. לצד כל אלו, התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן השלילי שניתן ביחס למבקש 2 ואשר המליץ על "ענישה סמכותית ומוחשית אשר תציב עבורו גבולות ברורים להתנהגותו", לנוכח קווי אישיותו, אי-יכולתו לקבל אחריות מלאה וכנה על מעשיו ואי-נכונותו להשתלב בטיפול שיקומי. בעניין אחרון זה דחה בית המשפט את טענות ההגנה לפיהן המבקש 2 לא השתלב בטיפולים בשל סיבות טכניות בלבד, ועל כן דחה את בקשתה לעריכת תסקיר משלים בעניינו. לנוכח כל האמור, גזר בית משפט קמא על המבקש 2 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת הצתה תוך שלוש שנים מיום שחרורו מבית הכלא; 3 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של שיבוש מהלכי משפט בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מבית הכלא; וכן פיצוי למתלונן בסך של 20,000 ש"ח.

8.

בגדרי התיקים העיקריים אשר מונחים לפני בית משפט זה מלינים המבקשים על חומרת עונשיהם, תוך שהם מבקשים לבטל את מאסרם, או למצער, לקצר את תקופתו. בד-בבד עם הגשת הערעורים, הגישו המבקשים את בקשותיהם הנוכחיות בדבר עיכוב ביצוע העונש; ובבקשות אלה אדון ואכריע כעת.

טענות הצדדים

9.

המבקש 1 טוען כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין היתר טוען מבקש זה כי בית משפט קמא קבע בעניינו מתחם ענישה לא פרופורציונלי ביחס לנסיבות ביצוע העבירה ובהשוואה למתחמי הענישה שנקבעו בעניינם של שותפיו לעבירה: המבקש 2, שחלקו בביצוע העבירה משמעותי יותר; ונהגת המילוט, שחלקה במעשה העבירה שקול, לדבריו, לחלקו שלו. עוד טוען המבקש 1 כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לשינוי המשמעותי שחל בחייו לאחר ביצוע העבירה; לחרטה הכנה שהביע על ביצועה; להמלצת תסקיר שירות המבחן בעניינו; ולכך שהוא שהה כ-15 חודשים במעצר בפיקוח אלקטרוני, ופרק זמן נוסף תחת תנאים מגבילים אחרים. באשר למאזן הנוחות, טוען המבקש כי אשתו מצויה בחודש השביעי להריונה, המוגדר כהריון בסיכון גבוה. המבקש 1 מפנה לכך שהוא אב לארבעה ילדים צעירים שבהם הוא מטפל לבדו לנוכח הריונה המתקדם של אשתו. כמו כן מדגיש המבקש 1 כי לאורך כל ההליך המשפטי בעניינו הקפיד להתייצב לכל הדיונים שנדרש להגיע אליהם, כך שאין כל חשש שלא יתייצב לריצוי עונשו בעתיד אם יוחלט לבסוף לשימו מאחורי סורג ובריח. משכך, מבקש המבקש 1 כי אעכב את ביצוע עונש מאסרו עד שיוכרע ערעורו.

10.

גם המבקש 2 טוען כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים לנוכח פגמים רבים שלדבריו נפלו בגזר דינו של בית משפט קמא. בין היתר מציין המבקש 2 כי בית משפט קמא שגה בהחליטו לדחות את בקשתו בדבר הזמנת תסקיר מבחן משלים בעניינו בשל חלוף הזמן שבין עריכת התסקיר הראשון למועד מתן גזר הדין. לדברי המבקש 2, במהלכו של פרק-זמן זה חלו שינויים רבים בחייו אשר כוללים הליך טיפולי פרטי משמעותי שהלה עבר. עוד טוען המבקש 2 כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לנסיבות חייו הקשות; למוטיבציה שלו לערוך שינויים חיוביים בחייו; לכך שבמהלך ביצוע העבירות הוא ניסה להימנע מפגיעה בחיי אדם; לכך שאין לו עבר פלילי; ולכך שהמתלונן התנהל באופן שהקשה מאוד על חייו ועל חיי התושבים האחרים ביישוב. המבקש 2 הפנה אותי לפסקי דין שונים בהם נגזר על נאשמים שהורשעו בהצתה עונש מאסר לריצוי בתנאים של עבודות שירות. לאור האמור בפסקי דין אלו, טוען המבקש 2 כי העונש שנגזר עליו איננו מידתי ביחס לעבירה שביצע. המבקש 2 גם טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר, ערעורו יתייתר לנוכח יומנו העמוס של בית משפט זה. בדומה למבקש 1, גם המבקש 2 הדגיש לפניי כי מאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום לא נפתחו נגדו תיקים פליליים חדשים, כי הוא התייצב לכל הדיונים לפני בית משפט קמא במועדם, וכי אין מניעה אפוא לעכב את ריצוי עונשו עד למתן פסק דין בערעורו.

11.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 22.5.2019 טענה המדינה כי דין הבקשות להידחות לאור הכללים אשר נקבעו בכגון דא בהלכת שוורץ (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)).

דיון והכרעה

12.

סבורני כי דין הבקשות להידחות.

13.

הלכת שוורץ אשררה, כידוע, את "[...] הכלל הרחב בדבר ביצוע מיידי של עונש המאסר [אשר] נשען על האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק" (שם, בעמ' 267). כלל זה קובע כי הגשת ערעור איננה עוצרת את אכיפת הדין הפלילי נגד מי שכבר לא נהנה מחזקת החפות (שם, בעמ' 277-276). כמו כן מורה לנו הלכת שוורץ כי "כאשר הערעור נסב על חומרת העונש [...] הפרכת חזקת החפות – היא חלוטה. [...] בחינת טיב הערעור וסיכוייו תיעשה בשים לב לכללים בדבר מידת התערבות ערכאת הערעור בענישה שגזרה הערכאה הדיונית ולשאלת היחס בין הזמן הצפוי לבירור הערעור לבין תקופת המאסר שהושתה על הנידון . כאשר על פניו אין מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה המקובלת, וכאשר מידת הענישה המקובלת במקרים דומים עולה על משך הזמן הצפוי לבירור הערעור, לא יעוכב ביצוע המאסר אלא במקרים חריגים שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש" (ראו שם, בעמ' 282; ההדגשה הוספה – א.ש. ( .

14.

המבקשים הורשעו (בין היתר) בעבירת הצתה. מדובר בעבירה חמורה מאד שבעניינה אמר השופט י' אלרון , באחרונה, את הדברים הבאים:

"בית משפט זה הדגיש לא אחת כי עבירת ההצתה הינה עבירה חמורה במיוחד. זאת, הן בשל הסיכון הגלום בהצתה עצמה, והן בשל העובדה שלא ניתן לשלוט בתוצאותיה" (ראו ע"פ 2249/18, 2720/18 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 22 (11.11.2018) (אסמכתא הושמטה – א.ש.)).

15.

העובדה שמדובר במעשה הצתה שנעשה ללא כוונה מיוחדת לפגוע בבני אדם איננה משנה הערכה זו ואת מדיניות הענישה המחמירה אשר נקוטה בידינו ביחס לעבירת הצתה. עלינו לזכור כי מדובר בעבירה שבגינה מוטל עונש מירבי של 15 שנות מאסר (כוונה לפגוע בבני אדם מעלה עונש זה לעשרים שנות מאסר, כאמור בסעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין).

16.

לנוכח מדיניות זו, לא עלה בידי המבקשים לשכנעני כי לערעוריהם יש סיכויים טובים להתקבל. אף אם אניח לטובתם כי ייתכן שמי מהם יזכה להקלה כלשהי בעונשו – ולדידי, זוהי הנחה ותו לא – אין בידי להניח כי הקלה כאמור תבטל כליל את עונשי המאסר שהושתו עליהם לריצוי בפועל או, למצער, תקצר עונשים אלה במידה שיש בה כדי להסיט את נקודת האיזון אשר נקבעה בעניין זה בהלכת שוורץ (שם, בעמ' 282) לצד של עיכוב הביצוע.

17.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשות. בהתחשב בנסיבות המבקשים, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, הנני קובע את מועד התייצבותם לריצוי עונשי המאסר ליום 4.8.2019. כל אחד מהמבקשים יתייצב אפוא ביום 4.8.2019 , בשעה 09:00, במתקן המעצר בבית הסוהר ניצן, או במקום אחר על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותם תעודת זהות או דרכון ועותקים מפסק הדין שניתן בעניינם על-ידי בית משפט קמא ומהחלטה זו. המבקשים יתאמו את כניסתם למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר בטלפון 08-978-7377 או 08-978-7336.

18.

המזכירות מתבקשת לקבוע את ערעורי המבקשים לדיון בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.